הצמח שכבש את העולם – ונעלם
דמיינו צמח ששימש את האנושות במשך אלפי שנים – לנייר, לבדים, לחבלים, ואפילו לתרופות. צמח שגדל כמעט בכל מקום, והיה כל כך חשוב, שמסמכים היסטוריים כמו הצהרת העצמאות האמריקאית נכתבו עליו. הצמח הזה נקרא המפ – בן דודו הלא-ממסטל של הקנאביס – והוא היה פעם חלק בלתי נפרד מהחיים של בני אדם. אבל היום, בישראל ובעולם, הוא כמעט לא קיים. מה קרה? התשובה טמונה בסיפור היסטורי מרתק על תעמולה ואינטרסים כלכליים, שיצרו סטיגמה שמשפיעה עלינו עד היום. אז בואו נחזור אחורה בזמן ונגלה – מי מפחד מהמפ, ולמה?
פעם כולם אהבו את ההמפ – הסיפור המופלא של צמח עתיק
ההמפ (Cannabis sativa L.) הוא צמח רב-שנתי, שגדל כמעט בכל תנאי אקלים, ממדבריות ועד אזורים קרים. הוא מכיל כמות זניחה של THC (0.2%-0.5%), החומר הפסיכואקטיבי שבמריחואנה, ולכן לא משמש כסם – אבל יש לו המון שימושים אחרים. למעשה, ההיסטוריה שלו מתחילה לפני אלפי שנים. ארכיאולוגים מצאו שרידי בד מהמפ שמתוארכים ל-8000 לפני הספירה, והוא שימש תרבויות עתיקות ברחבי העולם.
במאה ה-19, ההמפ היה בשיאו. בארצות הברית, חקלאים כמו ג’ורג’ וושינגטון ותומס ג’פרסון גידלו אותו בחוות שלהם, והוא שימש לייצור חבלים, מפרשים, ובדים – חיוניים לתעשיית הספנות של אותם ימים. נייר מהמפ היה נפוץ כל כך, שמסמכים חשובים כמו הצהרת העצמאות האמריקאית (1776) נכתבו עליו. גם בישראל העתיקה יש עדויות לשימוש בהמפ – חוקרים מצאו שרידי טקסטיל מהמפ באתרים ארכיאולוגיים, והוא כנראה שימש לבגדים ולחבלים בתקופות קדומות.
ההמפ לא שימש רק לתעשייה. עד סוף המאה ה-19, הוא היה חלק מעולם הרפואה. תרופות מבוססות קנאביס – כולל מהמפ – היו זמינות בכל בית מרקחת בארצות הברית ובאירופה, וטיפלו במגוון בעיות: כאבים, דלקות, נדודי שינה, ואפילו דיכאון. התרופות האלה היו כל כך נפוצות, שמי שחי באותה תקופה לא היה מעלה על דעתו שיום אחד הצמח הזה יוצא מחוץ לחוק.
הקמפיין התודעתי שהשחיר את שמו של ההמפ
אז מה קרה? איך צמח שהיה כל כך חיוני הפך לאויב הציבור? התשובה נמצאת בתחילת המאה ה-20, כשאינטרסים כלכליים ותעמולה שינו הכל. ב-1937, ארצות הברית העבירה את חוק מס המריחואנה (Marihuana Tax Act), שהטיל מס כבד על כל שימוש בקנאביס – כולל המפ, שלא מכיל כמעט THC. החוק הזה לא הבחין בין המפ למריחואנה, והפך את הגידול שלו לבלתי כדאי כלכלית. כתוצאה מכך, ההמפ כמעט נעלם מהעולם – אבל הסיפור האמיתי מאחורי החוק הזה הרבה יותר מורכב.
מי שעמד מאחורי האיסור הזה היה הארי אנסלינגר, ראש הלשכה הפדרלית לסמים בארצות הברית (FBN). אנסלינגר השתמש בתעמולה אגרסיבית כדי ליצור פחד ציבורי מקנאביס. הוא קידם סרטים כמו Reefer Madness (1936), שתיאר את הקנאביס כגורם לאלימות, שגעון, ו”שחיתות מוסרית”. הוא פרסם מאמרים שקשרו את הקנאביס לפשע, תוך שימוש בסטריאוטיפים גזעניים נגד קהילות שחורות והיספניות, וטען שהוא מסכן את החברה כולה.
הקמפיין הזה לא היה רק עניין של דאגה לבריאות הציבור – הוא שירת אינטרסים כלכליים גדולים. בשנות ה-30, תעשיות מסוימות ראו בהמפ איום תחרותי:
- תעשיית העץ: ויליאם רנדולף הרסט, איל עיתונים ששלט על ייצור נייר מעץ, חשש שהמפ – שמייצר יותר נייר בזמן קצר יותר – יגזול ממנו את השוק. הרסט השתמש בעיתונים שלו כדי להפיץ את התעמולה של אנסלינגר, והפך את הקנאביס לשם נרדף לסכנה.
- תעשיית הכותנה: ההמפ מייצר סיבים חזקים פי 8 מכותנה, והיה יכול להחליף אותה בתעשיית הטקסטיל. תעשיית הכותנה, שהייתה חזקה בדרום ארצות הברית, תמכה באיסור כדי להגן על הרווחים שלה.
- תעשיית הכימיקלים: חברת DuPont, שפיתחה את הניילון והפלסטיק הסינתטי, רצתה למנוע תחרות מהמפ, שיכול לשמש לייצור חומרים דומים – אבל טבעיים ומתכלים.
התעמולה הזו הייתה כל כך מוצלחת, שב-1961 אמנת הסמים של האו”ם (Single Convention on Narcotic Drugs) סיווגה את הקנאביס כסם מסוכן – כולל המפ – והובילה לאיסורים ברחבי העולם. בישראל, שבה הקנאביס עדיין נתפס כסם מסוכן, המפ נשאר מחוץ לחוק לגידול נרחב, למרות שהוא לא ממסטל ויכול להועיל כל כך.
הסיפור של ההמפ הוא סיפור על תעמולה ששינתה את ההיסטוריה – אבל לא לטובה. צמח שהיה פעם חלק מהחיים של כולנו הפך לאויב הציבור בגלל אינטרסים כלכליים של תעשיות גדולות. הסטיגמה הזו, שנוצרה לפני כמעט 100 שנה, ממשיכה להשפיע עלינו עד היום – בישראל ובעולם. אבל זה לא חייב להישאר ככה. הגיע הזמן שנכיר את הסיפור האמיתי של ההמפ, ונשאל את עצמנו – האם אנחנו מוכנים להתגבר על הסטיגמה הזו? במאמר הבא נראה איך ההמפ יכול להפוך לפתרון סביבתי שישנה את חיינו – אם רק ניתן לו הזדמנות.
