מחקר שפורסם בכתב העת mdpi בדק את ההשפעה של חיסונים נגד קוביד-19 על הרזרבה השחלתית, מדד מרכזי לפוריות נשית, בעכברות. המחקר התמקד בשני סוגי חיסונים: חיסונים מבוססי mRNA (כמו חיסוני פייזר או מודרנה) וחיסונים מבוססי וירוס מומת (כמו סינובק).
החוקרים חילקו 30 עכברות נקבות מסוג ויסטאר אלבינו לשלוש קבוצות: קבוצת ביקורת (שלא קיבלה חיסון), קבוצת mRNA (שקיבלה חיסון mRNA), וקבוצת חיסון מומת (שקיבלה חיסון מבוסס וירוס מומת). כל קבוצה כללה 10 עכברות, והחיסונים ניתנו בשתי מנות בהפרש של 21 יום, בדומה לפרוטוקול החיסון בבני אדם. המעקב נמשך 60 יום לאחר המנה השנייה, ובמהלכו נבדקו מספר מדדים:
- ניתוח היסטולוגי של השחלות: מספר הזקיקים בשלבים שונים (ראשוניים, ראשוניים משניים, אנטרליים) ומצב הרקמה השחלתית.
- רמות הורמונים: רמת הורמון אנטי-מילריאני (AMH), המשמש כמדד לרזרבה השחלתית, ורמות הורמונים נוספים כמו FSH ו-LH.
- סמנים דלקתיים: רמות ציטוקינים דלקתיים (IL-6 ו-TNF-α) בשחלות.
- ביטוי גנים: ביטוי גנים הקשורים לאפופטוזיס (מוות תאי מתוכנן) של תאי זקיקים.
ממצאים עיקריים:
בקבוצת ה-mRNA נצפתה ירידה משמעותית במספר הזקיקים הראשוניים וברמות ה-AMH בהשוואה לקבוצת הביקורת, וכן עלייה בתגובה דלקתית ובאפופטוזיס של תאי הזקיקים. ממצאים אלה מצביעים על פגיעה ברזרבה השחלתית.
בקבוצת החיסון המומת לא נצפתה פגיעה משמעותית ברזרבה השחלתית, אם כי נראתה תגובה דלקתית קלה.
החוקרים הסיקו שחיסוני mRNA עשויים לפגוע ברזרבה השחלתית בעכברות, ככל הנראה עקב תגובה דלקתית מקומית, בעוד חיסונים מבוססי וירוס מומת נראים בטוחים יותר.
חוזקות המחקר
שימוש במודל מבוקר: המחקר נערך בעכברות, מה שמאפשר שליטה טובה במשתנים מבלבלים כמו גיל, מצב בריאותי או גורמי סביבה, ומספק תובנות ראשוניות על השפעות החיסונים.
מדדים מקיפים: החוקרים בחנו מגוון מדדים – היסטולוגיה, רמות הורמונים, סמנים דלקתיים וביטוי גנים – מה שמאפשר הבנה רחבה יותר של ההשפעות על השחלות.
השוואה בין סוגי חיסונים: המחקר השווה בין חיסוני mRNA לחיסונים מבוססי וירוס מומת, מה שמספק תובנות חשובות לגבי ההבדלים בהשפעתם על מערכת הרבייה.
חולשות המחקר
מודל בעלי חיים: התוצאות בעכברות לא בהכרח מתרגמות ישירות לבני אדם, שכן מערכת הרבייה והתגובה החיסונית של עכברות שונות מאלה של בני אדם.
משך מעקב מוגבל: מעקב של 60 יום עשוי שלא לשקף השפעות ארוכות טווח על הרזרבה השחלתית, שיכולות להתבטא רק לאחר זמן רב יותר.
חוסר פירוט על החיסונים: המחקר לא ציין את שמות החיסונים הספציפיים שנבדקו, מה שמקשה על השוואה למחקרים אחרים או על יישום התוצאות בהקשר קליני.
חוסר בחינה של מנגנונים ספציפיים: החוקרים לא בדקו לעומק את התפקיד של חלבון הספייק (שמיוצר על ידי חיסוני mRNA) או את ההשפעה של רכיבים אחרים בחיסונים, כמו שומנים ננו-חלקיקיים.
גודל מדגם קטן: 10 עכברות בכל קבוצה הוא מדגם קטן יחסית, מה שמגביל את העוצמה הסטטיסטית של המחקר ואת היכולת להכליל את התוצאות.
השלכות אפשריות
חיסוני mRNA ופוריות נשית: הממצאים מעלים חשש לגבי השפעה אפשרית של חיסוני mRNA על הפוריות בנשים, במיוחד נשים בגיל הפוריות שמתכננות הריון. ירידה ברזרבה השחלתית עשויה להוביל לקשיים בהשגת הריון, לקיצור חלון הפוריות, או להקדמת גיל המעבר.
בטיחות חיסונים מבוססי וירוס מומת: התוצאות מצביעות על כך שחיסונים מבוססי וירוס מומת עשויים להיות אופציה בטוחה יותר עבור נשים שחוששות מהשפעות על הפוריות, שכן הם לא גרמו לפגיעה משמעותית ברזרבה השחלתית.
השפעה על מדיניות בריאות: אם ממצאים אלה יאומתו בבני אדם יהיה צורך להוציא את השימוש בחיסוני mRNA לנשים בגיל הפוריות.
מודעות ציבורית: המחקר עשוי להגביר את החששות הציבוריים לגבי חיסוני mRNA, במיוחד בקרב נשים שמתכננות הריון, ולהוביל לדרישה למידע נוסף ולשקיפות מצד רשויות הבריאות.
הצורך במחקרים נוספים
המחקר מצביע על הצורך במחקרים נוספים כדי להבהיר את השפעת החיסונים על הפוריות בנשים:
מחקרים קליניים בבני אדם: יש צורך במחקרים שיבדקו את רמות ה-AMH, את תוצאות הפוריות (כגון שיעורי הריון או זמן עד הריון), ואת תפקוד השחלות בנשים שקיבלו חיסוני mRNA לעומת חיסונים מבוססי וירוס מומת.
מעקב ארוך טווח: מחקרים עם מעקב של מספר שנים יוכלו לקבוע אם הפגיעה ברזרבה השחלתית היא זמנית או קבועה, ואם היא משפיעה על הפוריות לאורך זמן.
בחינת מנגנונים ספציפיים: יש לבדוק את התפקיד של חלבון הספייק, המיוצר על ידי חיסוני mRNA, בהשפעה על השחלות, וכן את ההשפעה של רכיבים אחרים בחיסונים, כמו שומנים ננו-חלקיקיים.
דגש על קבוצות סיכון: מחקרים צריכים להתמקד בנשים עם גורמי סיכון לפוריות מופחתת, כמו נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS) או נשים מבוגרות יותר, כדי לבחון אם הן רגישות יותר להשפעות החיסונים.
שקיפות נתונים: יש צורך בפרסום נתונים מפורטים יותר על תופעות לוואי הקשורות לפוריות לאחר חיסונים, כדי לאפשר חוקרים עצמאיים לבחון את הנושא לעומק.
המחקר של קרמן וצוותו מעלה שאלות חשובות לגבי הבטיחות של חיסוני mRNA מבחינת השפעתם על הרזרבה השחלתית והפוריות. בעוד שהתוצאות מצביעות על פגיעה ברזרבה השחלתית בעכברות שקיבלו חיסוני mRNA, חיסונים מבוססי וירוס מומת נראים בטוחים יותר. עם זאת, המגבלות של המחקר – כולל השימוש במודל בעלי חיים, משך המעקב הקצר, וגודל המדגם הקטן – מדגישות את הצורך במחקרים נוספים בבני אדם. ממצאים אלה מדגישים את החשיבות של המשך המחקר ושל שקיפות בנתונים, כדי להבטיח שנשים בגיל הפוריות יוכלו לקבל החלטות מושכלות לגבי חיסונים.
