ב-10 במרץ 2021, עקיבא נוביק, העיתונאי ה’נאור’ של כאן 11, זרק לעולם פנינה שמספרת הכל על הצביעות של הממסד התקשורתי: ‘זעקות השבר של מתנגדי חיסונים שלא מכניסים אותם לבתי קפה ומקומות בילוי הן כמוסיקה קלאסית באוזני’. בהמשך וביהירות אופיינית חידד: ‘הסונאטה השנייה לפסנתר בסי במול מינור של רחמנינוב’. כמה מתוחכם, כמה מעודן.
בשביל נוביק, הסבל של מי שנרמסו תחת מדיניות הכפייה של התו הירוק – אלה שרק ביקשו שקיפות, נתונים מלאים וחופש בחירה – הוא לא יותר מפסקול דרמטי שמלווה את הקפוצ’ינו שלו בזמן שהוא כותב את הטור הבא על ‘הסכנה לציבור’.
הוא אפילו לא ניסה להבדיל בין מתנגדי חיסונים עקרוניים, שדוחים את המדע, לבין אלה מאיתנו שזעקו נגד הדיקטטורה הירוקה כי ראינו איך השקיפות נרמסת והזכויות נעלמות. מבחינתו, כולנו אותו עדר מבולבל שמפריע לו את השלווה התרבותית. בזמן שאנשים איבדו פרנסה, נאסרו עליהם להיכנס למקומות ציבוריים, והושתקו כששאלו שאלות לגיטימיות, הוא ישב בצד והתענג על ה’סונאטה’ שלו. זו לא רק חוסר רגישות – זו התנשאות מגעילה של מי שחושב שהוא מעל כולנו.
והצביעות? היא זועקת לשמיים. אותו נוביק וחבריו בתקשורת, שמחאו כפיים לכל מדיניות שרמסה אותנו, מתפלאים עכשיו למה האמון בממסד התרסק. הם אלה שתייגו אותנו כמסוכנים, שדחפו לפילוג, שצחקו כשנאבקנו על הזכויות הבסיסיות שלנו – ועכשיו הם מיתממים כשאנחנו לא רצים לחבק אותם? רחמנינוב אולי מרגש אותך, נוביק, אבל בשבילנו התווים שלך הם קולות של דיכוי. תמשיך לנגן את הסונאטה שלך, אבל אל תצפה שנרקוד לצליליה או שנשכח מי עמד מאחורי המנגינה הזו.
אבל נוביק לא הסתפק בזלזול – ב-10 בינואר 2022, הוא העלה רעיון שחושף עוד יותר את גישתו המתנשאת: ‘סרטון שהייתי שמח לראות: ראש הממשלה בנט מגיע אישית לבתיהם של אנשים שלא התחסנו- ומטיל עליהם סנקציות כבדות’. כאילו לא די בכפייה של התו הירוק, הוא מדמיין עכשיו סצנה דרמטית שבה בנט הופך לשוטר אישי, נכנס לבתים ומחלק עונשים כאילו מדובר במופע תיאטרלי. זה לא רק ביטוי לרצון לענישה – זו תמונה של חברה שבה השאלות נרמסות, והזכויות הופכות למותרות עבור מי שלא מתאים לנרטיב של הממסד.
והנה האירוניה המרה: אותו נוביק, שמתענג על רחמנינוב ועל סבלם של אחרים, לא טרח אפילו לשאול מדוע אנשים בחרו לא להתחסן. האם הם דחו את החיסונים מתוך אמונה עיוורת? או שמא, כמו רבים מאיתנו, הם פשוט דרשו נתונים מלאים, שקיפות על תופעות הלוואי, והגנה על חופש הבחירה? במקום שיח, הוא בחר בסנקציות – והסונאטה שלו ממשיכה לנגן, אבל בשבילנו היא נשמעת כמו צלילי דיכוי שרק מתחזקים עם כל צעד של הממסד.
