“דמו-קרטיה: מה זה בכלל ‘שלטון העם’?”
לפני שנצלול לאבק של אתונה או לדמים של צרפת, בואו נבין מה זה בכלל ‘דמוקרטיה’ – מילה יוונית שמגיעה מ-‘דמוס’ (עם, או אנשים) ו-‘קרטוס’ (שלטון, כוח). כלומר, ‘שלטון העם’ – נשמע נפלא, נכון? אבל בפועל, זה לא תמיד כל כך פשוט. ביוון הקדומה, ‘העם’ כלל רק גברים חופשיים, בלי נשים, עבדים, או זרים – אז זה היה יותר “שלטון החבר’ה שיש להם זמן לשתות יין ולדבר בפורום”. בישראל 2025, כשאני דורש שקיפות על פייזר ודיוני קבינט הקורונה, אני תוהה: האם “שלטון העם” אצלנו זה באמת כולנו, או רק הפוליטיקאים והתאגידים שמניעים את הנרטיבים? אולי צריך להוסיף למילה “דמוקרטיה” גם קצת “סרקסטיה” – כי בלי ציניות, איך נשרוד את הפילוג הזה?
ישראל ב-2025 ‘נהנת’ מפילוג תהומי, פוליטיקאים שמשחקים במשחקי כס וחרב, ושנאה שזוחלת כמו נחש רעב מתחת לשטיח. אבל האם הדמוקרטיה, ששורשיה נטועים באבק של אתונה, בדם של צרפת, ובחוכמה של הילידים, יכולה להציל אותנו מהאסון הזה? או שהחברה הישראלית שאני חי בה חולה סופנית? בואו נצלול לתוך ההיסטוריה, עם קצת ידע, המון סרקזם, וטיפת הומור שחור – מומלץ לפתוח בתפילה על מנת שלא נתמוטט תחת משקל הפוליטיקאים המפלגים.
1. אתונה: הדמוקרטיה הראשונה – או איך להצביע עם עבדים ברקע
במאה החמישית לפנה”ס, אתונה הקדומה החליטה שהיא רוצה להיות הכוכב הראשי של הדמוקרטיה – או לפחות, הכוכב הראשי של הגברים החופשיים. תחת קליסתנס (508 לפנה”ס) ופריקלס (המאה ה-5), הם יצרו מערכת שבה 30,000–40,000 אזרחים זכו להצביע ישירות באספה (האקלסיה), לקבל החלטות על מלחמות, חוקים, ומנהיגים, ולדבר חופשי – כל עוד אתה גבר, לא עבד, ולא זר. נשים? שתדברנה במטבח. עבדים? שימשיכו לשאת את האבנים לבניית האקרופוליס. זרים? שילכו לאיזה מקום אחר.
החוזק של הדמוקרטיה הזו היה בדיון הציבורי – כל אזרח (הגברים החופשיים, כמובן) יכל לעלות לבמה, לנאום, ולהצביע. היו גם מוסדות כמו המועצה (בולי) שתכננה את הדיונים, והיתה שם אפילו מערכת של הגרלה למנהיגים – כי למה לבחור כשאפשר להשאיר את זה למזל?
אשר לחולשות – עבדות הייתה הבסיס הכלכלי של הכל, נשים לא היו חלק מהמשחק, והדמוקרטיה הזו התמוטטה במהלך המלחמה הפלופונסית נגד ספרטה, כשהפכה לאוליגרכיה זמנית. בסופו של דבר, הם גם הרגו את סוקרטס – כי כנראה שלהטיף לחשיבה ביקורתית זה לא ממש בסדר כשאתה מאיים על הנרטיב.
מה אפשר ללמוד מזה? שדמוקרטיה ישירה נשמעת נפלא, אבל היא תלויה במי נמצא בחדר – ומי נשאר בחוץ. בישראל 2025, כשאני וכשכמותי דורשים שקיפות על הסכמים עם פייזר והפרוטוקולים של דיוני קבינט הקורונה , אני תוהה: האם גם אנשים חופשים בעלי חשיבה ביקורתית נמצאים בחדר, או הנציגים הבלעדיים הם ‘עבדים’ של נרטיבים פוליטיים ואחרים? אולי צריך להגריל את השרים במקום לבחור אותם – בכל מקרה, איש לא מטפל בחורבן הזה שנקרא כנסת.
2. המהפכה הצרפתית: חירות, שוויון, אחווה – וגיליוטינה
קפיצה קדימה ל-1789, והנה צרפת, שמתחילה לזרוק את המלוכה מהחלון – ממשית ומטאפורית. המהפכה הצרפתית התחילה כמלחמה נגד “המשטר הישן”: לואי ה-16, האצולה, והכנסייה, שחיו בעושר בזמן שה-98% האחרים (איכרים, פועלים, בעלי מלאכה) שילמו מסים וסבלו רעב. רעיונות הנאורות של רוסו ווולטר דלקו את המהפכה, עם הסיסמה “חירות, שוויון, אחווה” – נשמע כמו חלום, נכון?
אבל אז הגיעה הגיליוטינה, והחלום הפך לסיוט. ד”ר ג’וזף-איגנס גיליוטן, שרצה שיטה ‘אנושית’ להוצאה להורג (כי, נו, להוריד ראשים זה לא כל כך ברברי), המציא את המכשיר הזה – חתיכת ברזל חדה שצונחת כמו פטיש של אלוהים. תוך כמה שנים, היא קצצה את ראשיהם של לואי ה-16, מארי אנטואנט, ומאות אחרים, כולל מקסימיליאן רובספייר, האיש שהפך את “הטרור” לשם נרדף לאלימות. הומור שחור? אולי זה לא הכי מצחיק, אבל תחשוב על זה: הגיליוטינה הייתה כל כך “דמוקרטית” – היא לא בחרה פנים, רק צווארים. כל אחד יכול לקבל חתך חינם, בין אם אתה מלך או איכר!
המהפכה הביאה חוקה, ביטול הפיאודליזם, ורעיונות של זכויות אדם, אבל גם כאוס, מלחמות אזרחיות, ונפוליאון – שהפך את הכל לקיסרות. מה נלמד? שדמוקרטיה יכולה להיות נפלאה, אבל גם מסוכנת כשפילוגים פנימיים (ימין מול שמאל, מלוכנים מול רפובליקנים) הופכים לשנאה תהומית. בישראל, כשאני רואה את הפוליטיקאים מפלגים אותנו עד כדי “אדם לאדם זאב”, אני חושב: האם אנחנו צריכים גיליוטינה מטאפורית לפוליטיקאים שלנו, או סתם שקיפות מלאה שתחתוך את הנרטיבים שלהם כמו להב חד?
3. מועצות הילידים: הדמוקרטיה שלא צריכה מפלגות – או איך לנהל קהילה בלי כותרות פוליטיות
באמריקה שלפני המתיישבים האירופאים, העמים הילידים – כמו ליגת האירוקואה (חמשת השבטים: מוהוק, אונונדגה, סנו, קיוגה, וקונאווגה) – יצרו מערכת דמוקרטית שיכולה ללמד אותנו דבר או שניים על שיתוף פעולה בלי דרמות. בניגוד לאתונה ולצרפת, לא היו כאן מפלגות, מלכים, או גיליוטינות. במקום זאת, היו מועצות שבטיות ששלטו על בסיס הסכמה, קהילה, וחיבור לטבע.
האירוקואה, למשל, יצרו את “הגדולה של השלום” (Great Law of Peace) במאות ה-16–18, עם מערכת של מנהיגים נבחרים (סגנים וזקנים) שקיבלו החלטות בהסכמה – לא ברוב קולות, אלא בהבנה משותפת. לא היו חלוקות ל”ימין ושמאל”, אלא דגש על הרמוניה בין בני אדם, עם הטבע, ועם הרוחות (למה לא, בעצם). הם לא נזקקו למפלגות או לנאומים מתלהמים; הם פשוט ישבו במעגל, דיברו עד שהגיעו להסכמה, וזהו. אם מישהו התווכח יותר מדי, כנראה שגירשו אותו לגור עם הדובים עד שיתרכך.
החוזק של המערכת הזו היה בקהילתיות: החלטות התקבלו לטובת הכל, לא שלטון מרכזי או אינטרסים אישיים. אבל החולשות? ובכן, כשהמתיישבים האירופאים הגיעו (ובמיוחד לאחר חוקים כמו Indian Reorganization Act של 1934), הם דרסו את המבנים האלה, כפו ממשל חיצוני, והפכו את הילידים לקורבנות של קולוניאליזם. אז כן, גם כאן הדמוקרטיה לא שרדה את המגע עם כוחות חיצוניים – או פנימיים, אם נחשוב על זה.
אפשר ללמוד מכל זה שדמוקרטיה יכולה לעבוד בלי הפוליטיקאים המפלגים שלנו, בלי “אנחנו” ו”הם”, ובלי צורך בשריפת מדריכים פוליטיים (או ראשים, כמו בצרפת). בישראל 2025, כשאני רואה את הפילוג בין דתיים לחילוניים, מתנחלים לערבים, וכל השאר, אני תוהה: למה לא ננסה מעגל דיון כמו של הילידים? אולי נכניס את נתניהו, לפיד, ובן-גביר למעגל, נתן להם לעשן מקטרת שלום מחוזקת ונראה אם הם מצליחים להגיע להסכמה לפני שהחברה שלנו מתמוטטת. הם כנראה יתווכחו מי מקבל את המקטרת ראשון, ונסיים עם מלחמת אזרחים קטנה – או לפחות עוד עונה של “הישרדות פוליטית”.
4. לקחים לישראל 2025: הדמוקרטיה כתרופה או כרעל?
אז מה כל זה אומר לנו, כאן ועכשיו, בישראל החולה, המפולגת, והמתייסרת? אתונה מלמדת אותנו שדיון ישיר נפלא, אבל רק אם כולנו באמת נמצאים בחדר – לא רק הגברים החופשיים, אלא גם הנשים, הערבים, החרדים, המתנחלים ומתנגדי הכפייה. המהפכה הצרפתית מזכירה לנו שחירות ושוויון נשמעים טוב, אבל כששנאה תהומית משתלטת הדברים יכולים להסתבך וגיליוטינה עלולה להיכנס לתמונה. והילידים? הם מלמדים שדמוקרטיה יכולה להיות פשוטה, קהילתית, ובלי כל הדרמות הפוליטיות – אבל היא תלויה ביכולת שלנו לשתף פעולה, ולא להרוס את עצמנו מבפנים.
בציוץ הנעוץ שלי, ועוד לפניו, (https://x.com/pina_online/status/1800513067576651972), דרשתי חשיפת הסכמים עם פייזר ופרוטוקולים של הקבינט הקורונה – כי בלי שקיפות, הדמוקרטיה שלנו היא לא יותר ממסכה דקה שמסתירה שחיתות וחוסר אמון. בזמן הקורונה (2020–2022), ראינו איך מדיניות החיסונים הפכה למלחמת תרבות – ‘ימין’ נגד ‘שמאל’, מחוסנים נגד ‘מתנגדים’, וכל זה בזמן שפייזר והממשלה עשו עסקים בחדרי חדרים. האם כדאי לנו לאמץ אתונה? לא, כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עבדות או הדרה. את צרפת? לא, כי הגיליוטינה עשויה לפתור בעיות, אבל גם ליצור כאוס. והילידים? כן, בבקשה – אבל איך נבנה מעגל דיון כשכולם צועקים זה על זה ב-X ואין כבוד מינימלי למשפחות חטופים?
אז מה הפתרון? הנה כמה הצעות, זהירות סרקסטיות לפנכם:
דיונים ישירים כמו באתונה: בואו נארגן אספות ציבוריות, אבל בלי להגביל את מי שמדבר – לא משנה אם אתה חרדי, ערבי, או מתנחל. אבל מי יגיע? כנראה רק אלה שצועקים הכי חזק, ואז נצטרך גיליוטינה מטאפורית (או ממשית?) כדי להשתיק אותם.
שקיפות כמו בצרפת, בלי הטרור: נפרסם את כל הסכמים עם פייזר, נחשוף את פרוטוקולי הקבינט, ונראה מי עומד מאחורי המדיניות הזו. אבל מי יקרא את זה? רובנו נעדיף לגלול ב-X ולהתווכח על מי צודק, “ימין” או “שמאל”.
קהילתיות כמו הילידים: נשב במעגל, נדבר עד שנגיע להסכמה, ונפסיק עם הפוליטיקאים המפלגים. אבל איך נגרום לנתניהו ולפיד לשבת יחד בלי שהאחד יאשים את השני בכישלון שקר כלשהו? אולי נציע להם מקטרת שלום – או סתם עארק, שזה יותר ישראלי.
5. סיום: הדמוקרטיה כמפתח – או כמבוך?
אז האם הדמוקרטיה תציל אותנו? לא בטוח. היא יכולה להיות תרופה נהדרת – אם נלמד מאתונה לשמוע לכולם, מצרפת לא להרוג זה את זה (או לפחות לא עם גיליוטינות), ומהילידים לעבוד יחד בלי מסגרות מלאכותיות. אבל היא גם יכולה להיות רעל, אם נמשיך עם הפילוג, השנאה התהומית, והחוסר שקיפות שמגדירים את ישראל 2025.
אני מציע שנעשה ניסוי: נסגור את כל הפוליטיקאים במתחם נטוש עם כל המסמכים של פייזר והקבינט, נזרוק את המפתחות (נשמור את הגיליוטינה למקרה שלא יתנהגו יפה), ונראה אם הם מצליחים להגיע לאמת לפני שהחברה שלנו מתמוטטת. אם לא, אולי נצטרך ללמוד מהילידים – לשבת במעגל, לעשן מקטרת מחוזקת, ולדבר עד שנמצא את הדרך. כי אם לא, נשאר עם “אדם לאדם זאב”, וזה לא יצחיק – גם בעלי הומור שחור.
מקורות נוספים:
30 הגדרות של דמוקרטיה על פי מומחים מאריסטו ועד פיליפ סי. שמטר
מהי דמוקרטיה פרופ׳ חני לרנר, פרופ’ אנבל הרצוג
דמוקרטיה ב- ויקיפדיה
משפט סוקרטס
הדמוקרטיה האתונאית (ויקיפדיה אנגלית)
דמוקרטית הילידים מ’חדשות מדעיות’ (אנגלית)
מועצות שבטיות כיום בארה”ב (אנגלית)
Indian Reorganization Act (אנגלית)
