הדיון החסוי שחשף את הבעיה
ב-10 במרץ 2025 התכנסה ועדת הבריאות של הכנסת לדיון סבוך על האפשרות שישראל תפרוש מארגון הבריאות העולמי (WHO), בעקבות החלטת ארצות הברית לפרוש. הדיון, שחלקו נערך בחשאי, חשף לא רק חששות מהשפעת ה-WHO על ריבונות ישראל, אלא גם את הבעיה העמוקה של חוסר שקיפות במערכת הבריאות הישראלית. כמי שנלחם כבר שנים נגד חוסר השקיפות של משרד הבריאות, אני רואה בדיון הזה עוד דוגמה למגמה מדאיגה – מגמה שבה נציגי המערכת, כולל היו”ר ח”כ יונתן מישרקי, פרופ’ נדב דוידוביץ’, וכל מי שהיה שם מהמערכת, תורמים לאובדן האמון הציבורי. במאמר הזה אסביר איך הדיון הזה מחזק את המאבק שלי לשקיפות, ואיך כולנו יכולים לפעול כדי לשקם את האמון הזה.
חוסר שקיפות בדיון – השחתה של הדמוקרטיה
הדיון בוועדת הבריאות כלל חלקים חסויים, למרות ביקורת חריפה שתיארה את החיסיון כ”השחתה של הדמוקרטיה” ופגיעה בשקיפות דמוקרטית. אני מסכים איתה לחלוטין – ח”כ לימור סון הר-מלך אף שאלה: “איזה נתונים צריכים להיות חסויים?” – שאלה שנותרה ללא מענה משכנע. היו”ר ח”כ יונתן מישרקי הגן על החיסיון ואמר שזו סמכותו, אבל האם סמכות כזו מצדיקה הסתרת מידע מהציבור בנושא כל כך חשוב?
כמי שחווה חוסר שקיפות ממשרד הבריאות – כשמשרד הבריאות התעלם מבקשות חופש המידע שלי במשך תשעה חודשים, בניגוד לחוק – אני רואה בדיון הזה חלק ממגמה רחבה יותר. החשאיות הזו לא רק פוגעת בזכות הציבור לדעת, אלא גם תורמת לאובדן האמון במערכת הבריאות. אם דיונים על ה-WHO נערכים בחשאי, איך נוכל לסמוך על ההחלטות שמתקבלות שם?
“מתנגדי קורונה” – תיוג במקום תשובות
אחת הנקודות המדאיגות בדיון הייתה התיוג של המבקרים על ידי נציגי מערכת הבריאות. פרופ’ נדב דוידוביץ’, מומחה לבריאות הציבור, כינה את המצדדים בפרישה מה-WHO “מתנגדי קורונה” וטען ש-99.8% מאנשי הבריאות תומכים בהישארות בארגון. כשנדרש לספק תימוכין לנתון הזה, הוא לא ענה – מה שמערער את אמינות הטענה שלו. התיוג הזה מזכיר לי את החוויה שלי עם משרד הבריאות: כששאלתי שאלות לגיטימיות על דיווחי תופעות לוואי, נשים הרות מחוסנות, והסרת איברמקטין ממדפי קופות החולים, ד”ר שרון אלרוי-פרייס טענה שאני, ואחרים, מזן “מטריל” במקום לענות.
התיוג הזה – “מתנגדי קורונה” – הוא לא רק חוסר רצינות, אלא גם ניסיון לפסול ביקורת לגיטימית. הח”כים לימור סון הר-מלך, אריאל קלנר, ומיכל וולדיגר העלו חששות ממשיים: אנטישמיות של ה-WHO, כפייה כלכלית, והשפעה על מדיניות ישראלית בתחומים כמו חינוך וסביבה. לקרוא להם “מתנגדי קורונה” זה כמו לקרוא למישהו שמתלונן על שירות גרוע במסעדה “מתנגד אוכל” – זה לא עונה לטענות ורק מחמיר את חוסר האמון.
מי אחראי לאובדן האמון הציבורי?
פרופ’ דוידוביץ’ הודה בדיון שיש בעיה של אמון הציבור במערכת הבריאות מאז תקופת הקורונה, וקרא לעשות עבודה טובה יותר כדי לשקם את האמון הזה. אבל אני טוען שדוידוביץ’ עצמו, יחד עם היו”ר ח”כ יונתן מישרקי וכל מי שהיה שם מהמערכת, הם חלק מהבעיה. הנה למה:
ח”כ יונתן מישרקי: על ידי הטלת חיסיון על הדיון, הוא מנע מהציבור לדעת את כל הפרטים ולקחת חלק בשיח. זה פוגע ישירות בשקיפות דמוקרטית, ומי שמרגיש שהמידע מוסתר ממנו לא יכול לסמוך על המערכת.
פרופ’ נדב דוידוביץ’: התיוג שלו את המבקרים כ”מתנגדי קורונה” והכשל לספק תימוכין לטענה ש-99.8% מאנשי הבריאות תומכים ב-WHO מראים חוסר רצינות. אם הוא רוצה לשקם את האמון, הוא צריך לענות לשאלות במקום לתייג.
נציגי המערכת כולה: התשובות השטחיות שמשרד הבריאות נתן לח”כים – “זה פייק, זה לא מסוכן” – ממשיכות את אותה גישה שחוויתי: התעלמות משאלות לגיטימיות. אם נבחרי הציבור לא מקבלים תשובות ברורות, איך הציבור יכול לסמוך על ההחלטות שלהם?
אני יודע ממקור ראשון כמה חוסר שקיפות פוגע באמון. כשמשרד הבריאות התעלם ממני, וכשד”ר אלרוי-פרייס שיקרה על יעילות החיסונים ועל מערכת הדיווח (שמבקר המדינה חשף כקובץ אקסל לא מאובטח), הרגשתי חסר אונים. הדיון הזה מראה שזו לא בעיה שלי בלבד – זו בעיה מערכתית שמשפיעה על כולנו.
בואו ניקח רגע לחייך! המונח “מתנגדי קורונה” ממשיך להצחיק אותי – זה כאילו משרד הבריאות חושב שמי ששואל שאלות על ה-WHO בעצם מתנגד לכל דבר שקשור לקורונה, כולל המילה עצמה! אולי הם יתחילו לקרוא למי ששואל על קובץ האקסל הלא מאובטח “מתנגדי אקסל”? אבל ברצינות, חוסר השקיפות הזה והתיוג הזה מראים כמה עבודה עוד נדרשת כדי לשקם את האמון הציבורי.
שקיפות היא הדרך לשיקום האמון
הדיון הזה מחזק את המאבק שלי לשקיפות – ואני מזמין אתכם להצטרף אליי. הנה כמה צעדים שאנחנו יכולים לעשות יחד:
- לדרוש שקיפות מלאה: דיונים כמו זה על ה-WHO חייבים להיות פתוחים לציבור. שתפו את הכתבה הזו ואת הסיפור שלי כדי לדרוש שקיפות דמוקרטית.
- לתמוך בח”כים שדורשים תשובות: ח”כים כמו לימור סון הר-מלך, אריאל קלנר, ומיכל וולדיגר העלו חששות חשובים – תמכו בהם בענין זה ודרשו ממשרד הבריאות לענות.
- לשתף את הסיפור שלי: קראו על החוויה שלי עם משרד הבריאות – איך התעלמו ממני, איך ד”ר אלרוי-פרייס שיקרה. שתפו את הסיפור כדי להפיץ את המסר.
- להצטרף למאבק הגלובלי: חוסר שקיפות הוא לא בעיה ישראלית בלבד – הוא קיים גם ב-WHO, כפי שד”ר פייר קורי וד”ר סבין חזן חשפו. תמכו בארגונים כמו מח”צ FLCCC ו-Children’s Health Defense שדורשים חופש רפואי ושקיפות.
שקיפות היא הדרך היחידה לשקם את האמון הציבורי – ואני מחויב להמשיך במאבק הזה. הצטרפו אליי, ויחד נוכל להביא לשינוי אמיתי!
