באפריל 2025 פורסם מחקר חדש שבדק את ההשפעות של חיסוני הקורונה של פייזר (BNT162b2) ומודרנה (mRNA-1273) על תמותה בקרב תושבי פלורידה. המחקר, שפורסם כפרה-פרינט (טיוטה לפני ביקורת עמיתים), מעלה ממצאים מדאיגים לגבי הבטיחות של החיסונים האלה, במיוחד של פייזר, ומדגיש את הצורך בדיון ציבורי פתוח על הסיכונים שלהם. במאמר הזה נסביר את המחקר בצורה פשוטה לקהל הישראלי הלא-מדעי, נבחן מי החוקרים, מה החוזקות והחולשות של המחקר, ומה המשמעות של התוצאות עבורנו.
מי עומד מאחורי המחקר?
המחקר נערך על ידי צוות של ארבעה חוקרים: רצף לוי, פהד מנסורי, מליסה ג’ורדן, וג’וזף לדאפו. בואו נכיר אותם ואת הרקע שלהם:
רצף לוי: לוי הוא פרופסור ישראלי בכיר ב-MIT Sloan School of Management, שם הוא מכהן כפרופסור לניהול תפעול. הוא חבר בקבוצת ניהול התפעול ב-MIT ומזוהה עם מרכז המחקר התפעולי של המוסד. יש לו ניסיון רב בניתוח מערכות מורכבות, כולל בתחום הבריאות, ולכן הוא מביא מומחיות רלוונטית למחקר הזה. אין עדויות לניגודי עניינים מצדו.
מה המחקר בדק?
המחקר התמקד ב-1,470,100 תושבים לא-מוסדיים (כלומר, לא כאלה שחיים בבתי אבות או מוסדות) בפלורידה שקיבלו שתי מנות של חיסוני mRNA – חצי מהם (735,142) קיבלו את חיסון פייזר, והחצי השני את חיסון מודרנה. החוקרים השוו בין שתי הקבוצות במשך 12 חודשים כדי לבדוק כמה אנשים מתו, וממה. כדי להבטיח שההשוואה תהיה הוגנת, הם תאמו בין הקבוצות לפי גיל, מין, גזע, אתניות, מקום מגורים, ואפילו החודש שבו התחסנו – כך שההבדלים בתוצאות לא יהיו בגלל גורמים כמו גיל או מצב בריאותי.
החוקרים בדקו ארבעה סוגי תמותה:
- תמותה מכל הסיבות (כל סוגי המוות, לאו דווקא מקורונה).
- תמותה קרדיווסקולרית (מוות ממחלות לב וכלי דם, כמו התקף לב או שבץ).
- תמותה מקורונה (מוות ישיר מהנגיף).
- תמותה לא-קורונה (מוות מסיבות אחרות, כמו סרטן או תאונות).
מה היו התוצאות?
המחקר מצא שמי שקיבלו את חיסון פייזר היו בסיכון גבוה יותר למות בהשוואה למי שקיבלו את חיסון מודרנה, בכל הקטגוריות שנבדקו:
- תמותה מכל הסיבות: בקרב מקבלי פייזר מתו 847.2 אנשים מתוך 100,000, לעומת 617.9 בקרב מקבלי מודרנה. כלומר, הסיכון למות בקרב מקבלי פייזר היה גבוה ב-38% (יחס סיכונים, OR, של 1.384).
- תמותה קרדיווסקולרית: בקרב מקבלי פייזר מתו 248.7 אנשים מתוך 100,000 ממחלות לב וכלי דם, לעומת 162.4 בקרב מקבלי מודרנה – סיכון גבוה ב-54% (OR: 1.540).
- תמותה מקורונה: בקרב מקבלי פייזר מתו 55.5 אנשים מתוך 100,000 מקורונה, לעומת 29.5 בקרב מקבלי מודרנה – סיכון גבוה ב-88% (OR: 1.882).
- תמותה לא-קורונה: בקרב מקבלי פייזר מתו 791.6 אנשים מתוך 100,000 מסיבות שאינן קורונה, לעומת 588.4 בקרב מקבלי מודרנה – סיכון גבוה ב-36% (OR: 1.366).
החוקרים גם עשו בדיקות נוספות כדי לוודא שהתוצאות לא מוטות, והמסקנה שלהם הייתה שהממצאים חזקים ואמינים.
חוזקות המחקר
- גודל המדגם: המחקר כלל 1.47 מיליון אנשים – זהו מספר עצום שנותן למחקר כוח סטטיסטי גבוה, כלומר התוצאות לא מקריות.
- תאום בין הקבוצות: החוקרים התאימו בין מקבלי פייזר למקבלי מודרנה לפי גורמים רבים (גיל, מין, גזע, אתניות, מקום מגורים), מה שמפחית את הסיכוי שההבדלים בתוצאות נובעים מגורמים אחרים, כמו הבדלים במצב הבריאותי.
- בדיקות נוספות: החוקרים עשו ניתוחי רגישות ובדיקות של תוצאות שליליות (negative control outcomes) כדי לוודא שהתוצאות לא מוטות, והראו שאין עדות להטיה משמעותית.
- התמקדות בתמותה מכל הסיבות: בניגוד למחקרים רבים שהתמקדו רק בתמותה מקורונה, המחקר הזה בדק גם תמותה מכל הסיבות, כולל תמותה קרדיווסקולרית ותמותה לא-קורונה. זה חשוב כי זה נותן תמונה רחבה יותר של ההשפעות של החיסונים.
חולשות המחקר
- חוסר השוואה לקבוצת ביקורת לא מחוסנת: המחקר השווה בין מקבלי פייזר למקבלי מודרנה, אבל לא כלל קבוצה של אנשים שלא התחסנו כלל. לכן לא ברור אם שני החיסונים מגבירים את הסיכון לתמותה בהשוואה לאנשים לא מחוסנים, או שמא שניהם מפחיתים את הסיכון – רק שפייזר מסוכן יותר ממודרנה.
- חוסר הסבר לסיבות ההבדלים: המחקר לא מסביר מדוע חיסון פייזר מסוכן יותר ממודרנה. האם זה בגלל המינון השונה (30 מיקרוגרם בפייזר לעומת 100 במודרנה)? האם זה קשור להבדלים בהרכב החיסונים? או אולי לגורמים אחרים, כמו זיהום DNA?
- נתונים מפלורידה בלבד: המחקר התמקד בתושבי פלורידה, ולכן לא ברור אם התוצאות רלוונטיות לאוכלוסיות אחרות, כמו בישראל, שבהן התנאים (גיל, מצב בריאותי, שיעור חיסונים) עשויים להיות שונים.
מתודולוגיה: איך המחקר נעשה?
החוקרים השתמשו בשיטה שנקראת “מחקר עוקבה תצפיתי” (observational cohort study). זה אומר שהם לא עשו ניסוי מבוקר שבו הם חיסנו אנשים בעצמם, אלא לקחו נתונים קיימים מתושבי פלורידה שכבר התחסנו וניתחו אותם. הנה השלבים העיקריים:
- איסוף נתונים: החוקרים לקחו נתונים ממאגר של תושבי פלורידה שקיבלו שתי מנות של חיסוני mRNA בין 2020 ל-2021.
- תאום בין הקבוצות: הם חילקו את 1.47 מיליון האנשים לשתי קבוצות שוות (פייזר ומודרנה) והתאימו ביניהן לפי גיל, מין, גזע, אתניות, מקום מגורים, וחודש החיסון.
- מעקב של 12 חודשים: הם עקבו אחרי הקבוצות במשך שנה כדי לראות כמה אנשים מתו, וממה.
- ניתוח סטטיסטי: החוקרים השתמשו במודלים סטטיסטיים כדי לחשב את הסיכון לתמותה בכל קבוצה, ולהשוות בין פייזר למודרנה.
השיטה הזו נפוצה במחקרים רפואיים, אבל היא תלויה באיכות הנתונים וביכולת של החוקרים לזהות ולהפחית הטיות. החוקרים עשו מאמץ רציני להפחית הטיות דרך התאום בין הקבוצות וניתוחי רגישות, אבל אין דרך להבטיח שכל הגורמים נלקחו בחשבון.
מה המשמעות של התוצאות?
המחקר מעלה כמה נקודות חשובות שרלוונטיות במיוחד לנו, כציבור ישראלי שחווה את מגפת הקורונה מקרוב:
סיכונים של חיסוני mRNA: המחקר מראה שחיסון פייזר, שהיה בשימוש נרחב בישראל, עשוי להגביר את הסיכון לתמותה – לא רק מקורונה, אלא גם ממחלות לב וכלי דם ומסיבות אחרות. זה מתחבר למחקר יפני מ-2025 שחשף שחלבון הספייק מהחיסונים נשאר בעורקי המוח עד 17 חודשים לאחר החיסון, מה שקשור לסיכון מוגבר לשטף דם מוחי. המשמעות היא שצריך לחקור לעומק את הסיכונים ארוכי הטווח של החיסונים האלה, במיוחד בישראל, שבה שיעור החיסונים היה גבוה מאוד והציבור סמך עליהם כפתרון המרכזי למגפה.
חוסר שקיפות במערכת הבריאות: המחקר מדגיש כמה חשוב שגופים כמו משרד הבריאות יהיו שקופים לגבי הסיכונים של החיסונים. חוסר השקיפות הזה מערער את אמון הציבור במערכת הבריאות, ומשאיר אותנו עם שאלות פתוחות: האם ידעו על הסיכונים האלה ולא סיפרו לנו? למה לא חקרו לעומק את תופעות הלוואי?
החמצת חלופות טיפוליות: אם חיסוני mRNA מגבירים את הסיכון לתמותה, כפי שמראה המחקר, זה מעלה שאלות לגבי ההחלטה להתמקד כמעט אך ורק בחיסונים ולהתעלם מחלופות כמו תרופות מתחדשות (איברמקטין, הידרוקסיכלורוקווין). במקומות כמו אוטר פראדש בהודו, השימוש באיברמקטין הוביל לירידה דרמטית בתחלואה ובתמותה מקורונה – מ-35,000 מקרים חדשים ביום לפחות מ-50 תוך 4 חודשים ב-2021. בישראל, לעומת זאת, התרופות האלה דוכאו, והציבור לא קיבל תשובות ברורות לגבי הסיבות לכך. אם היו בודקים את התרופות האלה לעומק, אולי היו מצילים חיים של אנשים שנפגעו מהחיסונים.
פגיעה בחופש הביטוי והדיון הציבורי: המחקר הזה מראה כמה חשוב לאפשר דיון פתוח על מדיניות הבריאות, בלי לפחד מדיכוי. בישראל, אנשים שביקרו את מדיניות הקורונה נתקלו לעיתים בדיכוי שפוגע בחופש הביטוי ומעמיק את חוסר האמון במערכת. המחקר ממחיש כמה חשוב שחוקרים עצמאיים יוכלו לבקר את המדיניות בלי שיתייגו אותם כ”מתנגדי חיסונים”, כפי שקרה היסטורית לחוקרים כמו סר גרהם ס. וילסון, שכתב את הספר The Hazards of Immunization כבר ב-1967.
מה אנחנו יכולים לעשות?
לדרוש שקיפות: על משרד הבריאות לחשוף את כל המידע על הסיכונים של החיסונים, כולל מחקרים על תופעות לוואי ארוכות טווח. אנחנו זכאים לדעת את האמת כדי לקבל החלטות מושכלות על הבריאות שלנו ושל הילדים שלנו.
לחקור חלופות: צריך לבחון מחדש תרופות כמו איברמקטין, שיכולות להציל חיים אם החיסונים מסוכנים יותר ממה שחשבנו. הממסד צריך להפסיק לדכא דיונים על חלופות טיפוליות ולהתחיל לחקור אותם ברצינות.
להגן על חופש הביטוי: חייבים לאפשר דיון פתוח על מדיניות הבריאות, בלי לפחד מדיכוי, מעצרים או צנזורה. הציבור צריך להיות חלק מהשיח, לא רק לקבל הנחיות מלמעלה. חוקרים כמו רצף לוי, שמעזים לערער על הנרטיב הרשמי, הם דוגמה לכך שמדע אמיתי דורש חופש מחשבה וביקורת.
לעקוב אחרי המשך המחקר: כדאי לעקוב אחרי ההתפתחויות של המחקר הזה – האם הוא יתפרסם רשמית? האם יוביל למחקרים נוספים שיבדקו את הסיכונים של חיסוני mRNA? חשוב שנישאר מעודכנים ונמשיך לשאול שאלות.
לסיכום
המחקר של פרופ’ רצף לוי, פהד מנסורי, מליסה ג’ורדן וג’וזף לדאפו הוא קריאת השכמה חשובה לכולנו. הוא מראה שחיסוני mRNA, במיוחד של פייזר, עשויים להגביר את הסיכון לתמותה, ומדגיש את הצורך בשקיפות, בדיון פתוח, ובחינה של חלופות טיפוליות. כציבור ישראלי, אנחנו חייבים לדרוש מהממסד לקחת אחריות – לחשוף את המידע המלא, לאפשר דיון חופשי, ולהגן על הבריאות שלנו בצורה שקופה והוגנת. חוקרים כמו רצף לוי, שמעזים לערער על הנרטיב הרשמי למרות התיוגים של הממסד, הם דוגמה למדע אמיתי ששואף לחשוף את האמת. המחקר הזה הוא צעד חשוב בדרך לשם, אבל הוא גם תזכורת לכך שהמאבק על האמת והצדק עוד לפנינו.
