הסונאטה חוזרת
זהו פוסט המשך ‘לרחמנינוב באוזניים, דיכוי בלב: עקיבא נוביק חשוף‘ כי הסונאטה הזו חזרה להתנגן – והפעם, נוביק עצמו הפך לחלק ממנה, כשעוכב על ידי משטרת ירושלים רק בגלל שביקר את התנהלותה. אירוניה פואטית? לא פחות. קארמה? בוודאי.
זעקות השבר של נוביק
לפני ארבע שנים, נוביק התענג על סבלם של אזרחים שנרמסו תחת מדיניות התו הירוק. הוא טרח לזלזל במי מאלה שזעקו נגד הדיקטטורה הירוקה כי ראו איך השקיפות נרמסת והזכויות נעלמות. מבחינתו, רק שלא נפריע לשלווה התרבותית שלו. בזמן שאנשים איבדו פרנסה, והושתקו כששאלו שאלות לגיטימיות, הוא ישב בצד והתפעל מה”סונאטה” שלו. יותר מזה, ב-10 בינואר 2022, הוא הציע שראש הממשלה בנט יגיע אישית לבתיהם של אנשים שלא התחסנו ויטיל עליהם סנקציות כבדות – כאילו הכפייה של התו הירוק לא הספיקה, הוא רצה לראות דיכוי תיאטרלי ממש.
אבל ב-23.3.25 המציאות החזירה לנוביק בדיוק את מה שהוא ביקש – רק הפעם, הוא היה בצד השני של המתרס. בשכונת רחביה בירושלים, שבה המשטרה מקשה על חיי תושבי רחוב עזה כבר שנים, נוביק העז לבקר את התנהלותה ואמר לשוטר שהם עושים עבודה גרועה. התגובה? עיכוב מיידי. אותו נוביק, שתמך בדיכוי זכויות של אזרחים שרק ביקשו שקיפות, חווה עכשיו את הכוח המופרז של המשטרה על בשרו. הסונאטה של רחמנינוב, שפעם ליוותה את הזלזול שלו בסבל שלנו, הפכה לפסקול של הזעקה שלו עצמו – וזו אירוניה פואטית שקשה להתעלם ממנה.
הקארמה של נוביק
אם יש דבר כזה קארמה, אז המקרה של נוביק הוא דוגמה מושלמת. מי שתמך בדיכוי, שזלזל במי שדרשו זכויות בסיסיות, ושמחא כפיים למדיניות שרמסה אותנו, מוצא את עצמו עכשיו מעוכב על ידי אותה מערכת שהוא תמך בה. המשטרה, שפעלה בחוסר מקצועיות ובכוחנות כשעיכבה אותו, היא אותה משטרה שפגעה באזרחים במשך שנים במחאות שונות אבל בעוד מעצרו של אמיר השכל בבלפור ב-2020 רק בגלל שעמד על מדרכה עם שלט, הדליק מחאה מחודשת – המחאה, שהייתה בדעיכה, התעוררה לחיים, ואנשים יצאו לרחובות במספרים גדולים יותר, עד שבשיאה הגיעו 100,000 מפגינים לבלפור. למה? כי השכל הפך לסמל של הזכות למחאה ושל הדיכוי שלה. אבל כשנוביק עוכב, אף אחד לא ייצא לרחובות בשבילו. הוא לא סמל של שום מאבק – הוא סמל של הצביעות של הממסד, וזו הקארמה האמיתית שלו.
העיכוב של נוביק לא עשה גלים – כי הוא לא סמל של המאבק, אלא חלק מהממסד שתרם לדיכוי. הקארמה כאן היא לא רק בכך שנוביק חווה את הדיכוי שהוא תמך בו, אלא גם בכך שהוא נשאר לבד.
מתנגדי הכפייה רוקדים לצלילי הסונאטה
מי שזוכר את המאבק שלנו נגד התו הירוק לא יכול שלא לחייך כשנוביק נעצר – כי הקארמה הזו היא גם הניצחון שלנו. ברשת, מתנגדי הכפייה “רוקדים” לצלילי הסונאטה שלו: @Logan5__
כתב, “פתאום נזכרתי בסונאטה השנייה לפסנתר בסי במול מינור של רחמנינוב “, ו-@daridor הוסיף, “עכשיו אני מבין למה הוא כל כך אוהב את הסונאטה הזו, זה ממש מתאים למצב רוח שלו עכשיו”. הפוסט של נוביק זכה ל-71 ציטוטים, רבים מהם ממתנגדי הכפייה שחוגגים את האירוניה – כי אם פעם נוביק התענג על הסבל שלנו כ”מוסיקה קלאסית”, עכשיו אנחנו אלה שמנגנים את התווים של הקארמה שלו, והמנגינה, שאמנם בסולם מינורי, עושה סוג של מתוק מזורי.
הקארמה לא שוכחת
עקיבא נוביק יכול להמשיך לנגן את הסונאטה שלו, אבל התווים שהוא שומע עכשיו כבר לא כל כך נעימים – ואנחנו, מתנגדי הכפייה, רוקדים לצלילי הקארמה שלו. זו תזכורת לכולנו: מי שתומך בדיכוי, מי שמתעלם מסבלם של אחרים, ומי שחושב שהוא מעל כולם, ימצא את עצמו בסופו של דבר בצד השני של המתרס. המשטרה, שפגעה בו כמו שפגעה בנו, היא אותה משטרה – אבל בעוד שאנחנו נלחמנו על הזכויות שלנו “מלמטה”, נוביק נשאר לבד עם הזעקות שלו. אז תמשיך לנגן, נוביק, אבל אל תצפה שנמשיך לרקוד – כי אנחנו במקום כזה שלא נרמס תחת התווים שלך.
