מחקר חדש שפורסם ב-2025 בכתב עת למדעי המוח הקליניים (Journal of Clinical Neuroscience) מצא שחלבון הספייק של נגיף SARS-CoV-2 נשאר בעורקי המוח של חלק מחולי שבץ דימומי עד 17 חודשים אחרי חיסוני mRNA (כמו פייזר ומודרנה). המחקר, שנערך ביפן על 19 מטופלים, מעלה שאלות על הבטיחות ארוכת הטווח של החיסונים האלה – נושא שכמעט לא נחקר לעומק בניסויים המקוריים. כאן אציג את הממצאים, אבחן מה הם אומרים (ומה לא), ואשאל: מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?
מה המחקר מצא?
החוקרים בחנו דגימות מוח ועורקים מ-19 חולים עם שבץ דימומי בין 2023 ל-2024. הנה עיקרי התוצאות:
- נוכחות ספייק: ב-43.8% מהמחוסנים (7 מתוך 16) נמצא חלבון ספייק בעורקי המוח, עד 17 חודשים אחרי החיסון האחרון. גם ב-2 חולים לא מחוסנים נמצא ספייק, אחד מהם עם זיהום קורונה קודם.
- מיקום: הספייק נמצא בשכבה הפנימית של העורקים (אינטימה), עם תאי חיסון (CD4, CD8, CD68) שחדרו לדופן – אבל בלי דלקת פעילה חזקה.
- מגדר: כל החולים עם ספייק היו נשים (9 מתוך 9), וההבדל הזה היה משמעותי מבחינה סטטיסטית.
- מקור הספייק: בדיקות הראו גם mRNA מהחיסון וגם מהנגיף ב-3 מקרים, מה שמשאיר ספק אם הספייק מגיע מהחיסון בלבד.
- בלי נגיף פעיל: לא נמצא חלבון נוקלאוקפסיד (סימן לזיהום פעיל) באף דגימה.
מה זה אומר?
המחקר לא מוכיח שהחיסונים גרמו לשבץ – הדגימות לא נלקחו ישירות מהדימום, ואין קשר סיבתי ברור. אבל הוא כן מראה משהו מפתיע: חלבון הספייק יכול להישאר בגוף הרבה יותר זמן ממה שחשבנו (חודשים במקום ימים), והוא מלווה בתגובה חיסונית קלה בעורקים. זה מעלה שאלות:
- האם ננו-חלקיקי השומנים בחיסונים מפזרים את ה-mRNA למוח יותר ממה שהיה ידוע?
- האם הספייק הזה יכול לפגוע בכלי דם בטווח הארוך, גם בלי דלקת ברורה?
- למה רק נשים הראו את הספייק הזה?
החוקרים עצמם אומרים שצריך מחקרים גדולים יותר כדי לאמת את זה, כי המדגם קטן (19 אנשים) ולא ברור אם הספייק מגיע מהחיסון או מזיהומים שלא תועדו.
למה זה חשוב?
הממצאים האלה נוגעים ללב החששות שרבים מאיתנו חשים לגבי שקיפות ובטיחות. חיסוני mRNA היו כלי מרכזי נגד הקורונה, אבל המידע על השפעות ארוכות טווח מוגבל. אם ספייק נשאר 17 חודשים בעורקים, מה עוד אנחנו לא יודעים? האם זה קשור לדיווחים על התמוטטויות של ספורטאים צעירים? אין תשובה חד-משמעית, אבל השאלה נשארת פתוחה.
מה אפשר לעשות עם זה?
אל תקבלו את המחקר הזה כ”הוכחה” שהחיסונים מסוכנים – הוא לא מספיק חזק בשביל זה. אבל גם אל תתעלמו ממנו. הנה כמה דברים לחשוב עליהם:
- שאלו בעצמכם: למה לא נחקרו השפעות ארוכות טווח לפני השימוש ההמוני? מי אחראי לוודא את הבטיחות הזו?
- חפשו עוד: המחקר קורא לשחזור גלובלי – בדקו אם יש מחקרים נוספים שמאמתים או סותרים את זה.
- היו סקפטיים: גם לטענות של החוקרים יש מגבלות – מדגם קטן, חוסר ודאות על מקור הספייק. אל תקפצו למסקנות.
סיכום
המחקר הזה לא סוגר את הדיון, אבל הוא פותח דלת לשאלות שצריך לשאול. הוא מראה שמה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על חיסוני mRNA עשוי להיות חלקי בלבד. יש לדרוש יותר תשובות – ועכשיו! מה אתם חושבים? שתפו בתגובות.
