בזמן שמשבר הקורונה טלטל את העולם, שני חוקרים ישראלים אמיצים, ד”ר יפה שיר-רז וד”ר יעקב אופיר, נתקלו באחת ההפרות האתיות החמורות שידעו בקריירה האקדמית שלהם. סיפורם, שהתרחש במסדרונות כתב העת הרפואי המוערך Vaccine, חושף כיצד האמת המדעית יכולה להיקבר תחת אינטרסים וניהול לקוי. זהו סיפור על מאבק למען שקיפות, ועל הסכנות שמאיימות על המדע כשאתיקה מופקרת.
תחילת הסיפור: מחקר בעייתי
הכל התחיל עם מחקר שפורסם ב-2023 ב-Vaccine בין היתר על ידי החוקרות מיטל זור ולימור פרידנזון . המחקר טען כי “אינטליגנציה גבוהה היא המנבא החזק ביותר לציות לחיסוני קורונה”, והתבסס על נתונים מחיילי צה”ל בתקופת המגפה. אך ד”ר שיר-רז וד”ר אופיר זיהו בו בעיות מדאיגות: המחקר התעלם מהלחץ החברתי והמוסדי שהופעל על חיילים להתחסן, במיוחד בתקופת ה”תו הירוק” בישראל. יתרה מכך, הנתונים עצמם הראו שרק כ-0.5% מהחיילים בחרו לקבל את המנה הרביעית של החיסון – ממצא שסתר את טענת המחקר על “ציות”.
החוקרים החליטו לפעול. הם כתבו מכתב קצר לעורך כתב העת, בן 500 מילים בלבד, שבו העלו ספקות מדעיים ואתיים לגבי המחקר. הם הזהירו כי קישור בין הימנעות מחיסונים ל”אינטליגנציה נמוכה” עלול להזכיר תקופות אפלות בהיסטוריה, שבהן מדע שימש לסטיגמות ולהדרה. הם שלחו את המכתב ב-22 באוקטובר 2023, בציפייה לדיון פתוח ומקצועי. אך מה שקרה לאחר מכן היה רחוק מכל ציפייה.
תהליך ביקורת מוטה
לאחר חודשים של שתיקה, התברר שהמכתב נבדק על ידי חמישה סוקרים – מספר חריג למכתב קצר כל כך. שלושה סוקרים הגישו חוות דעת, אך שתיים מהן – מאת הסוקרים 4 ו-5 – היו זהות לחלוטין, כאילו הועתקו. הסוקרים האלה גם הפגינו ידע פנימי על תיקונים שלא פורסמו, מה שהעלה חשד לניגוד עניינים. במרץ 2024, העורך ביקש תיקונים, וד”ר שיר-רז וד”ר אופיר הגישו גרסה מעודכנת עם מענה מפורט. אך גם אז, המכתב נתקע בחצי שנה נוספת של שתיקה.
באוקטובר 2024 הגיעה ההחלטה הסופית: דחייה, ללא הסברים משמעותיים. כשד”ר שיר-רז וד”ר אופיר דרשו לקבל את כל חוות הדעת, הם גילו את האמת המטרידה: הסוקרים 4 ו-5, שהמליצו לדחות את המכתב, היו לא אחרות מאשר מיטל זור ולימור פרידנזון – מחברות המחקר המקורי. הן סקרו באופן אנונימי ביקורת על עבודתן שלהן, תוך הסתרת זהותן והתייחסות לעצמן בגוף שלישי – הפרה בוטה של כללי האתיקה של המו”ל, Elsevier, הקובעים כי סוקרים חייבים לחשוף ניגוד עניינים.
החוקרות לא פעלו לבדן. העורך הראשי של Vaccine אפשר את המצב הזה, וכאשר נדרש לתת הסברים, התעלם. תלונה שהוגשה הובילה לתגובה קצרה מהעורכת המדעית, ד”ר דיור ברנס, שטענה כי ההחלטה “סופית” – ללא התייחסות לניגוד העניינים או לעובדות שנחשפו.
הגיבורים: ד”ר שיר-רז וד”ר אופיר
ד”ר יפה שיר-רז, חוקרת תקשורת ובריאות, וד”ר יעקב אופיר, פסיכולוג קליני, לא נרתעו מלעמוד על האמת. הם התעקשו על שקיפות, חשפו את הכשל האתי, ופרסמו את סיפורם כמסמך פומבי שזמין כאן. מעשיהם הם דוגמה לאומץ אקדמי – התעקשות על דיון פתוח במקום שבו המערכת ניסתה להשתיק ביקורת לגיטימית.
השלכות: לאן מועדות פנינו?
המקרה הזה הוא קריאת השכמה. אם כתבי עת מובילים מאפשרים ניגודי עניינים וחוסמים ביקורת, המדע עלול להפוך לכלי שרת בידי אינטרסים במקום מגדלור של אמת. אמון הציבור, שכבר נמצא בשפל, עלול לקרוס לחלוטין, מה שיוביל להתנגדות להמלצות מדעיות ולמשברים בתחומי הבריאות והסביבה. מחקרים מוטים עלולים להפוך לנורמה, וקבוצות שמביעות ספק יסומנו כ”נחשלות” – תסריט שמזכיר תקופות אפלות שבהן מדע שימש להצדקת עוולות.
ד”ר מרסיה אנגל, לשעבר עורכת כתב העת לרפואה של ניו אינגלנד, כתבה בספר חברות תרופות ורופאים: סיפור של שחיתות:
“פשוט כבר אי אפשר להאמין להרבה מהמחקר הקליני שמתפרסם, או להסתמך על שיקול דעת של רופאים מהימנים או הנחיות רפואיות מוסמכות. אני לא נהנית מהמסקנה הזו, אליה הגעתי לאט ובחוסר רצון במהלך שני העשורים שלי כעורכת.”
דבריה מהדהדים את המקרה הזה: כשמערכות מדעיות נכשלות, התוצאה היא שחיקה של האמון ושל היכולת לקבל החלטות מושכלות.
אך יש תקווה. חשיפת מקרים כמו זה של ד”ר שיר-רז וד”ר אופיר היא צעד ראשון לשינוי. עלינו לדרוש שקיפות, להבטיח שסוקרים יהיו נטולי ניגודי עניינים, ולעודד תרבות מדעית שמקבלת ביקורת כחלק מהתקדמות. המדע שייך לכולנו – ומתפקידנו לשמור על יושרתו.
עיזרו לתקשורת חופשית ולד”ר יפה שיר-רז להמשיך לפעול
