כשחיסוני ה-mRNA של פייזר ומודרנה הוצגו לעולם במהלך מגפת הקורונה, הם תוארו כפתרון פלאי – “בטוחים ויעילים”, כך שמענו שוב ושוב. אבל מה אם יש דברים שלא סיפרו לנו? מה אם החיסונים האלה יכולים להשפיע לא רק על מי שקיבל אותם, אלא גם על הסביבה שלהם – כולל עליכם? תופעה אחת שמעטים מדברים עליה נקראת השלה (Shedding), והיא מעלה שאלות מטרידות על הבטיחות של חיסוני mRNA. במאמר הזה נצלול לעומק התופעה הזו, נבחן את הנתונים ממסמכי פייזר, ונשאל כמה שאלות שיכולות לעזור לכם לחשוב בעצמכם על מה שקורה סביבכם.
מהי השלה, ולמה היא צריכה לעניין אתכם?
השלה היא תהליך שבו חומרים מסוימים – במקרה הזה, חלבון הספייק או ננו-חלקיקים שומניים (LNPs) שמשמשים בחיסוני mRNA – יכולים לעבור מאדם מחוסן לאדם לא מחוסן דרך מגע קרוב, כמו נשימה, מגע עור לעור, או אפילו מגע מיני. נשמע מוזר? אולי. אבל מה שמוזר יותר הוא שמי שהעלה את האפשרות הזו היא לא תיאורטיקן קונספירציה – אלא פייזר עצמה.
במסמכים שנחשפו על ידי Public Health and Medical Professionals for Transparency (PHMPT) בעקבות צו שופט, פייזר הזהירה מפני חשיפה דרך “שאיפה או מגע עם העור”. גברים שהשתתפו בניסויים של החיסון נדרשו להימנע ממגע מיני עם נשים בגיל הפוריות למשך 28 יום לאחר החיסון, ואפילו להשתמש בקונדום אם כבר היה מגע כזה. למה? כי פייזר ידעה שחלבון הספייק או חומרים אחרים עלולים לעבור דרך נוזלי גוף כמו שפיכה, זיעה, או אפילו נשימה.
אבל למה דווקא 28 ימים? המסמך של פייזר מתאר את התקופה הזו כזמן ל”סילוק סיכון”, אבל לא מסביר מה בדיוק מסתיים בפרק זמן זה. האם חלבון הספייק מפסיק להופיע בנוזלי הגוף אחרי 28 ימים? או שמא הננו-חלקיקים השומניים (LNPs) כבר לא נמצאים במחזור? זו שאלה ששווה לחשוב עליה.
יתרה מזו, מחקר שהוגש על ידי פייזר לרגולטורים (כמו ה-FDA וה-EMA) הראה שה-LNPs מהחיסון לא נשארים רק בשריר שבו ניתנה הזריקה. תוך שעות ספורות, הם מתפזרים לאיברים כמו הכבד, הטחול, ואפילו האשכים. אם הליפידים האלה מתפזרים כל כך מהר בגוף, האם זה יכול להסביר את אמצעי הזהירות שפייזר דרשה לגבי חשיפה סביבתית? ואם הם מגיעים לאשכים, מה ההשפעה שלהם שם?
מה אומרים המחקרים על השלה?
העדויות להשלה לא נשארו רק ברמת ההשערות של פייזר. מחקרים עצמאיים החלו לבדוק את הנושא, והתוצאות מטרידות:
חלבון ספייק בנוזלי גוף: ד”ר פיטר מקאלוג, חוקר עצמאי, מצא חלבון ספייק בנוזלי גוף כמו שפיכה ורוק של אנשים מחוסנים, גם חודשים לאחר החיסון. אם חלבון הספייק יכול לעבור דרך נשימה או מגע, מה זה אומר על מי שנמצא בסביבה שלהם? ואם הוא עובר דרך שפיכה, האם זה יכול לגרום לשינויים הורמונליים אצל בת הזוג – כמו שינויים במחזור החודשי שדווחו על ידי נשים רבות?
פגיעה בזרע: מחקר שפורסם ב-Andrology מצא שחיסוני mRNA גרמו לירידה של 22.1% בריכוז הזרע אצל גברים, וחלק מהם לא חזרו לרמות התקינות גם לאחר 6 חודשים. מסמכי פייזר עצמם תיעדו נוכחות של ננו-חלקיקים שומניים (LNPs) באשכים, וגם נוגדנים נגד זרע (ASA) – תופעה שתועדה כבר בפברואר 2021. נוגדנים אלה עלולים לגרום לאי-פוריות כרונית אצל גברים מסוימים. אם מיליוני גברים חווים את זה, האם אנחנו עומדים בפני משבר פוריות עולמי? ואיך זה ישפיע על כלכלות וחברות בטווח הארוך, אם שיעורי הילודה ממשיכים לרדת במדינות מחוסנות?
פגיעה בתאי ליידיג: הננו-חלקיקים השומניים עלולים לפגוע בתאי ליידיג באשכים, שמייצרים טסטוסטרון. אצל בנים שחוסנו לפני או במהלך גיל ההתבגרות, האם זה יכול להשפיע על ההתפתחות המינית שלהם? האם יש מחקרים שבודקים את זה, או שמא הנושא הזה נשאר מחוץ לרדאר של הרגולטורים?
תופעות אצל לא מחוסנים: דיווחים אנקדוטליים רבים מתארים תופעות בקרב אנשים לא מחוסנים שנחשפו למחוסנים – כמו שינויים במחזור החודשי אצל נשים, עייפות, או תסמינים דלקתיים. האם זה קשור להשלה? זו שאלה ששווה מחקר.
חשיפות בהריון: מה מסמכי פייזר לא מספרים?
מסמך 5.3.6 של פייזר, בעמוד 19, חושף נתונים מטרידים על חשיפות בהריון. מתוך 36 דיווחים על נשים בהריון שנחשפו לחיסון – בין אם דרך בן זוג מחוסן או דרך הסביבה – אין פירוט על תוצאות ארוכות טווח. לא ברור אם היו השפעות על העובר או על האם לאחר מעקב. האם חשיפה כזו יכולה להשפיע על התפתחות העוברים, ולגרום לעלייה בתמותת עוברים או במומים מולדים? ומי אחראי לבדוק את זה?
יתרה מזו, פייזר עצמה מודה שחלק מהדיווחים על חשיפות היו “חלקיים” (incomplete) כי לא נמסרו פרטים נוספים. מה זה אומר על איכות הנתונים שפייזר סיפקה לרגולטורים? אם יש פערים במידע, איך אפשר לסמוך על ההצהרות ש”החיסונים בטוחים”?
למה המידע הזה הוסתר?
אחת השאלות הכי גדולות סביב ההשלה היא: למה לא שמענו עליה יותר? התשובה עשויה להיות קשורה לכמה גורמים:
צנזורה: מסמכים שנחשפו בבקשת חופש מידע הראו שה-CDC תיאם עם טוויטר כדי לצנזר דיונים על השלה, ותייג אותם כ”דיסאינפורמציה” – למרות שפייזר עצמה הזהירה מפני הסיכון הזה. למה לדעתכם הם עשו את זה? מי מרוויח מהסתרת המידע הזה?
תקשורת מרכזית: בישראל, ערוץ 12 וכלי תקשורת דומים לא דיווחו על ההשלה, ככל הנראה בגלל תלות בתקציבי פרסום ממשלתיים שקידמו את החיסונים כ”בטוחים ויעילים”. אם התקשורת לא מדווחת על משהו, האם זה אומר שהוא לא קיים? או שכדאי לבדוק בעצמכם?
הכחשה רשמית: ה-CDC וה-FDA טענו שחיסוני mRNA לא יכולים לעבור השלה כי הם לא מכילים נגיף חי. אבל האם זה מספיק כדי להתעלם מהעובדה שחלבון הספייק עצמו יכול לעבור דרך נוזלי גוף? ויותר חשוב: מדוע ה-CDC וה-FDA המשיכו לטעון שאין השפעה על פוריות, למרות נתונים ברורים במסמכי פייזר על נוגדנים נגד זרע ופגיעה אפשרית בתאי ליידיג?
“100% יעילות”? הסתירות של אלברט בורלא
אם כבר מדברים על אמינות, כדאי להזכיר את אלברט בורלא, מנכ”ל פייזר, שהכריז ב-2021 על “100% יעילות” של החיסון במחקר שנערך בדרום אפריקה. “100%!” הוא כתב בהתלהבות בטוויטר, כאילו החיסון הוא תרופת פלא שתשים סוף למגפה. אבל בינואר 2022, אותו בורלא הודה בראיון ל-CNBC ששתי מנות של החיסון מציעות “הגנה מוגבלת, אם בכלל” נגד וריאנט האומיקרון. אז מה קרה ל-100% היעילות הזו? ואולי, כשפייזר דיברה על “יעילות”, היא התכוונה למשהו אחר לגמרי – כמו יעילות ביצירת חלבון ספייק שמתפזר בגוף ומשפיע על הסביבה, כפי שרואים בתופעת ההשלה? זו שאלה ששווה לחשוב עליה כי לפעמים האמת מתחבאת מאחורי הכותרות הגדולות.
מה אפשר לעשות כדי להגן על עצמכם?
אם ההשלה היא אפשרית, יש כמה צעדים מעשיים שתוכלו לנקוט כדי להגן על עצמכם:
- אוורור: שהייה בחללים מאווררים יכולה להפחית את הסיכון לחשיפה דרך נשימה. בפעם הבאה שאתם בחדר סגור עם אנשים שחוסנו לאחרונה, שווה לשאול: האם יש כאן מספיק אוויר צח?
- תוספים תזונתיים: יש אנשים שבוחרים לקחת תוספים כמו אבץ ליפוזומלי, נחושת, ו-NAC (N-acetylcysteine) כדי לתמוך במערכת החיסון שלהם ולהפחית דלקת. מחקרים מראים שאבץ ונחושת יכולים לשפר את התגובה החיסונית, ו-NAC עשוי להגן על הריאות מפני מתח חמצוני. אבל לפני שאתם לוקחים תוספים, כדאי לשאול: האם יש מחקרים שתומכים ביעילות שלהם נגד חלבון ספייק? ואיך תדעו מה המינון הנכון עבורכם?
שאלות ששווה לשאול את עצמכם
המטרה של המאמר הזה היא לא רק לספר לכם על ההשלה, אלא גם לעודד אתכם לחשוב בעצמכם. הנה כמה שאלות שיכולות לעזור לכם להתחיל:
- אם פייזר הזהירה מפני חשיפה דרך נשימה או מגע מיני, למה ה-CDC וה-FDA הכחישו את זה? מי לדעתכם יותר אמין, ולמה?
- אם חלבון הספייק יכול לעבור דרך נוזלי גוף, מה זה אומר על הבריאות שלכם ושל המשפחה שלכם? האם יש דרכים נוספות שבהן תוכלו להגן על עצמכם?
- למה התקשורת המרכזית, כמו ערוץ 12, לא דיווחה על ההשלה? האם זה בגלל שהם לא ידעו, או שיש סיבות אחרות ששווה לחקור?
- אם היו לכם תסמינים חריגים לאחר חשיפה לאדם מחוסן – כמו עייפות, שינויים במחזור, או תחושה כללית של חולשה – האם חשבתם שזה יכול להיות קשור להשלה? איך תוכלו לבדוק את זה לעומק? האם כדאי לדווח על התסמינים האלה כדי לעזור לאסוף נתונים על התופעה?
ולמי שרוצה להעמיק עוד יותר, הנה כמה שאלות מתקדמות:
- אם ננו-חלקיקים שומניים פוגעים בתאי ליידיג שמייצרים טסטוסטרון, האם זה יכול להשפיע על התפתחות מינית של בנים שחוסנו לפני או במהלך גיל ההתבגרות? מי אחראי לבדוק את זה?
- אם חלבון הספייק או ננו-חלקיקים עוברים דרך שפיכה, מה ההשפעה על בת הזוג? האם זה יכול לגרום לשינויים הורמונליים, כמו שינויים במחזור החודשי שדווחו?
- האם חשיפה כזו יכולה להשפיע על התפתחות עוברים, ולגרום לעלייה בתמותת עוברים או במומים מולדים? למה פייזר לא סיפקה נתונים על תוצאות ארוכות טווח של חשיפות בהריון?
- מדוע ה-CDC וה-FDA המשיכו לטעון שאין השפעה על פוריות, למרות נתונים ברורים במסמכי פייזר על נוגדנים נגד זרע?
- האם ירידה בשיעורי הילודה במדינות מחוסנות היא תוצאה ישירה של פגיעה בפוריות הגבר? איך זה ישפיע על כלכלות וחברות בטווח הארוך?
לסיכום: חשבו בעצמכם, חפשו את האמת
תופעת ההשלה מעלה שאלות רבות – חלקן מטרידות, וחלקן פשוט מבקשות מאיתנו להפעיל את הראש. אנחנו חיים בעולם שבו המידע זמין מתמיד, אבל גם מוסתר מתמיד. מוסדות הבריאות, התקשורת המרכזית, וחברות התרופות לא תמיד מספרים לנו את כל האמת – לפעמים בגלל אינטרסים כלכליים, לפעמים בגלל לחץ פוליטי, ולפעמים פשוט כי הם חושבים שאנחנו לא מסוגלים להתמודד עם המידע. אבל אתם כן מסוגלים.
אז קחו את הזמן לחשוב: מה אתם יודעים על חיסוני mRNA? מה אתם לא יודעים? ואיך תוכלו לגלות את התשובות בעצמכם? אם תתחילו לשאול שאלות, לחפש תשובות, ולהסיק מסקנות, אתם תגלו שיש הרבה יותר ממה שנראה לעין. המידע שמסמכי פייזר חושפים – על חלוקת הננו-חלקיקים השומניים, על נוגדנים נגד זרע, ועל חשיפות בהריון – הוא רק קצה הקרחון. השאלה היא: האם תעצרו כאן, או שתמשיכו לחפור כדי להבין את התמונה המלאה?
השלה היא לא רק עניין של בריאות אישית – היא מעלה שאלות על שקיפות, על אמון במוסדות, ועל העתיד של החברה שלנו. אם פגיעה בפוריות הגבר היא אמיתית, ואם חשיפה לעוברים עלולה לגרום למומים או לתמותה, אנחנו מדברים על השפעות שיכולות לשנות את פני הדורות הבאים. אז אל תסתפקו במה שמספרים לכם – חפשו את האמת בעצמכם. ואולי, רק אולי, תגלו שיש דברים ששווה להגן עליהם – כמו הבריאות שלכם, של המשפחה שלכם, ושל העתיד של כולנו.
אם אתם רוצים לדעת עוד, חפשו את מסמכי פייזר שנחשפו על ידי PHMPT, קראו את המחקר של Andrology על השפעות החיסונים על הזרע, או בדקו מה יש למחקרים עצמאיים כמו זה של ד”ר פיטר מקאלוג לומר על חלבון הספייק. המידע שם בחוץ – השאלה היא: האם תחפשו אותו?
