בתקופה שבה כפייה רפואית הפכה לנורמה, והחופש האישי נרמס תחת נעליה של מדיניות הקורונה, היו מעטים שבחרו לעמוד על עקרונותיהם – גם כשזה עלה להם ביוקר. ב”שיפודי חופש”, הקטגוריה שבה אנחנו משפדים את המתחזים לליברלים ומפרגנים למתנגדי כפיה, אנחנו גאים להעלות על נס את תמרה גינדין (יוזרית אנונימית בת אדם אמיתית) – מרצה וחוקרת באחת האוניברסיטאות הנחשבות בארצות הברית, שהפכה לסמל של אומץ, נחישות, והתנגדות לכפייה רפואית. הסיפור של תמרה הוא סיפור של הקרבה אישית, של עמידה על האמת, ושל מחויבות בלתי מתפשרת לחופש – סיפור שמהווה השראה לכל מי שמאמין בזכות הבחירה האישית ובשקיפות.
תמרה גינדין הייתה בשיא הקריירה האקדמית שלה לפני שהעולם נטרף על ידי הקורונה. כמרצה וחוקרת באוניברסיטה מובילה, היא סללה לעצמה דרך מבטיחה בעולם האקדמי – הפוסט-דוק שלה היה מובטח, והיא זכתה להערכה רבה בקרב עמיתיה. אבל אז הגיעה תקופת הקורונה, ויחד איתה מדיניות חדשה ששינתה את כללי המשחק: סטודנטים שלא התחסנו נגד קורונה הורשו ללמוד רק בזום, בעוד סטודנטים מחוסנים יכלו להגיע לכיתות. עבור תמרה, ההחלטה הזו לא הייתה רק עניין טכני – היא הייתה סמל לכפייה רפואית, להדרה, ולפגיעה בזכויות בסיסיות. היא ראתה בזה התקפה ישירה על החופש האקדמי ועל הזכות של כל סטודנט לקבל חינוך שוויוני, ללא תנאים שמפלים על בסיס בחירות רפואיות.
תמרה לא יכלה לשתוק. היא הודיעה לאוניברסיטה בצורה ברורה ונחרצת: או שהיא מלמדת את כולם באותה צורה – בין אם זה פנים אל פנים או בזום – או שהיא לא מלמדת בכלל. היא סירבה להשתתף במדיניות שהפכה את הסטודנטים שלה לקורבנות של הפרדה רפואית, וסירבה להתחסן בעצמה, מתוך אמונה עמוקה בזכותה לבחור מה נכון לגופה. בתחילה, האוניברסיטה ניסתה להתעלם מהמחאה שלה, אבל ככל שהלחץ הציבורי גבר, כך גבר גם הלחץ על תמרה. היא זומנה לשיחות עם ההנהלה, שבהן ניסו “להסביר” לה שאם לא תתיישר עם המדיניות, היא תמצא את עצמה מחוץ לאוניברסיטה – ויחד עם זה, גם מחוץ למסלול האקדמי שהשקיעה שנים לבנות.
האיומים לא היו מילים ריקות. תמרה הבינה היטב את ההשלכות: אם תמשיך לעמוד על דעתה, היא תאבד את המשרה שלה, את הפוסט-דוק המובטח, ואת המוניטין שצברה בעולם האקדמי. היא ידעה שזה עלול להשפיע לא רק על הקריירה שלה באוניברסיטה הזו, אלא גם על היכולת שלה למצוא משרה במקומות אחרים, שבהם השמועות על “המרדנות” שלה יגיעו במהירות. ובכל זאת, היא בחרה לא להיכנע. “אני לא אבגוד בסטודנטים שלי”, היא אמרה, “ואני ממשיכה עם מה שאני מאמינה בו – שיעשו מה שיעשו”. המילים האלה לא היו רק הצהרה – הן היו מעשה של אומץ נדיר, שבא על חשבון כל מה שהיא עבדה בשבילו.
המחיר שהיא שילמה היה כבד. תמרה איבדה את המשרה שלה, והפוסט-דוק המובטח התבטל. הקהילה האקדמית, שבה היא הייתה חלק מוערך, הפנתה לה עורף. רבים מעמיתיה, שהכירו אותה במשך שנים, החלו להסתכל עליה בבוז, כאילו היא בגדה במדע עצמו. הכאב הגדול ביותר הגיע מצד המנטור האקדמי שלה – “האיש מספר 1 בתת-התחום שלה”, כפי שהיא מתארת אותו – שבחר לפסול אותה בגלל עמדתה. עבור תמרה, האכזבה הזו הייתה כואבת במיוחד, כי היא לא רק איבדה תמיכה מקצועית, אלא גם קשר אישי ומשמעותי שהיה חלק חשוב מהמסלול שלה. המסלול האקדמי שלה נעצר באופן דרמטי, והיא נאלצה להתחיל כמעט מאפס.
למרות זאת, תמרה לא התחרטה על הבחירה שלה. “אם זה חלילה היה קורה שוב היום, הייתי נוהגת בדיוק באותו אופן”, היא כותבת, ומוכיחה שהאמונה שלה בחופש רפואי ובזכות לבחירה אישית חזקה יותר מכל לחץ ממסדי. בסופו של דבר, היא מצאה מקום שבו קיבלו אותה כפי שהיא – “מורדת מתנגדת ‘חיסונים'”, כפי שהיא מכנה את עצמה – והמשיכה בדרכה, גם אם בדרך מפותלת יותר ממה שתכננה בתחילה. ההחלטה שלה לעמוד על עקרונותיה לא רק שמרה על היושרה האישית שלה, אלא גם הפכה אותה לדוגמה חיה לכוחה של רוח האדם להתנגד לכפייה, גם כשהמחיר כבד.
תמרה בחרה להישאר אנונימית בטוויטר כדי למצוא “קצת נחת”, כפי שהיא מתארת זאת, אבל גם שם היא ממשיכה להשמיע את קולה. היא שיתפה את סיפורה האישי בפלטפורמה הזו, ודרך המילים שלה היא נתנה השראה לאחרים שחוו לחץ דומה – בין אם מצד מוסדות, קהילות מקצועיות, או אפילו חברים ומשפחה. הסיפור שלה מזכיר לנו שמי שבוחר לעמוד על חופש רפואי עשוי לשלם מחיר כבד, אבל המחיר הזה הוא לא סוף הדרך. ההחלטה של תמרה לא להיכנע ללחץ, גם כשזה עלה לה בקריירה ובקשרים אישיים, מראה שיש כוח עצום בעמידה על האמת – כוח שיכול לעורר השראה במי שמרגישים לבד במאבק שלהם.
המשמעות של מעשיה של תמרה חורגת מעבר לסיפור האישי שלה. היא הפכה לסמל של התנגדות לכפייה רפואית, ולתזכורת לכך שחופש אמיתי מתחיל ביכולת לבחור – לבחור מה נכון לגופנו, לבחור לשאול שאלות, ולבחור לעמוד על זכויותינו, גם כשזה לא נוח לממסד. בתקופה שבה רבים נכנעו ללחץ הציבורי והממסדי, תמרה בחרה בדרך הקשה יותר – אבל גם המשמעותית יותר. היא הראתה שמי שבוחר בחופש לא רק שומר על היושרה שלו, אלא גם סולל דרך לאחרים שיבואו אחריו, ומזכיר לכולנו שהמאבק על החירות שלנו הוא מאבק ששווה להילחם בו.
כמחווה לתרומה האדירה של תמרה למאבק לחופש רפואי, אנחנו מזמינים אתכם לעקוב אחריה בטוויטר ולהצטרף לקהילה של אנשים שחולקים את הערכים של חופש, שקיפות, וזכות הבחירה. תמרה היא לא רק לוחמת חופש – היא השראה לכל מי שמאמין שרוח האדם מסוגלת להתגבר על כל אתגר, ושיחד, אנחנו יכולים לבנות עתיד שבו החירות שלנו לא תהיה נתונה למשא ומתן. בזכות אנשים כמוה, אנחנו ממשיכים לקוות ולפעול למען עולם חופשי יותר.
תמשיכו לעקוב אחרי “שיפודי חופש” כדי לגלות עוד גיבורים ששווה להכיר, ולראות מי יעלה על השיפוד הבא. ספרו לנו בתגובות – מי לדעתכם ראוי לפירגון הבא? #שיפודי_חופש #חופש_רפואי
