ב-19.3.25, ראש הממשלה בנימין נתניהו טען ברשתות החברתיות שקיים “דיפ סטייט” בישראל – רשת של גורמים שמאיימים על רצון העם ומנסים לערער את שלטונו.
“דיפ סטייט” – או “המדינה העמוקה” – הוא מונח שמתאר רשת סמויה או מבנה שלטוני לא רשמי בתוך ממשלה או מוסדות מדינה, הפועל מאחורי הקלעים כדי להשפיע על החלטות בצורה חשאית, לעיתים בניגוד לרצון הציבור או הנבחרים הרשמיים.
בישראל, “דיפ סטייט” עשוי לכלול גורמים כמו משרדי ממשלה, שירותי ביטחון, או תאגידים ששומרים על כוחם ומסתירים מידע, תוך דיכוי חופש מחשבה וחופש ביטוי.
האם ניתן לומר שעובד מדינה בכיר שאומר דברים לא נכונים ומטעים בועדה מקצועית בכנסת עונה להגדרה זו? במקרה הכינותי מראש חוויה אישית עם השלכות ציבוריות. אמצע הסיפור הוא בישיבה של ועדת הבריאות מיום ה-8.8.2024. הגיע העת לעבור לדברייה של בכירה במשרד הבריאות.
דבריה של פרייס על חופש המידע – שקר שחושף את ה’דיפ סטייט’?
בישיבה האמורה שרון אלרעי-פרייס התייחסה ישירות לנושא חופש המידע – מה שאולי אמור להיות מעמודי השדרה של השקיפות הדמוקרטית בישראל. בדבריה, היא טענה: “לעניין בקשות חוק חופש מידע, צריך להבין שאיגודים, עמותות וקבוצות מסוימות מפגיזות את המשרד במאות דרישות של חופש מידע שמנסים לענות עליהן… והוא נותן, מגיב, ויש אנשים עם אג’נדות ואינטרסים שלא מנסים לקבל תשובות ענייניות אלא פשוט להטריל”. למען ההגינות כדאי לציין שאת דברייה היא התחילה עם ‘חוק חופש מידע וכל הדבר הזה’ והיה שם גם ‘משרד הבריאות פעל ופועל בשקיפות הכי מירבית שיש’. בתחתית העמוד מוטמע הוידיאו אז אפשר ואף רצוי לראות ולהקשיב ולא לסמוך עלי.
טענותיה מציגות את משרד הבריאות כגוף שקוף ומסור, שמתמודד עם הצפה של בקשות לא רציניות מטעם איגודים, עמותות וקבוצות. מה בנוגע לאזרח פרטי?
החוויה האישית שלי – מאבק אזרחי נגד חוסר שקיפות
זו העת לחשוף את פועלי בהקשר, כאזרח מן השורה – לא עמותה, לא תאגיד ולא ועד הבית, אלא אזרח רגיל ופשוט שדורש שקיפות. לאחר שהוצא נגדי צו הרחקה לחצי שנה מגב’ שרון אלרעי-פרייס, חשתי מוגבל עם עשייה, אז בניתי את האתר שאתם קוראים ממנו כעת – שהתחיל כפלטפורמה לחשיפת האמת ולתרגום חומרים לא מצונזרים. בהמשך, התחלתי לפנות לבקשות חופש מידע, בניסיון להבין את פעולות משרד הבריאות. חשובות או “הטרלות”, כפי שטענה פרייס? להלן חלק מבקשות המידע שלי ותחליטו אתם:
- עלה פוסט על תופעות לוואי בדף הפייסבוק של המשרד. הקובץ היה בידיי ועניין אותי מה קורה, אז שלחתי את הבקשה הבאה: “מה % דיווחי הכזב שהתגלו בפוסט?
- בעניין “איפכא מסתברא”, היו לי שלוש שאלות: א. מי היו חברי צוות “איפכא מסתברא” במגפת הקורונה? ב. מה הייתה השקפתם בנוגע למדיניות ניהול הקורונה ולבטיחות החיסון? ג. אם לא היה צוות כזה – למה לא הוקם, ומי אחראי לכך?
- נשים הרות, שלתפיסתי לא היו אמורות לקבל תרכיב נסיוני תחת אישור חירום, גם הן הטרידו את מנוחתי, אז ביקשתי: “אבקש לקבל את מספר הנשים ההרות שחוסנו נגד נגיף הקורונה, באיזה שליש של הריונן, וכמה מהן הוחתמו על הסכמה מדעת? במידה והיה מעקב אחריהן, ארצה לדעת כמה הפלות היו ומה היה מספר לידות מת?”
- בנוגע לתרופות מתחדשות שאלתי: “איברמקטין/סטרומקטול – אבקש לקבל את הדיונים שהביאו להסרת תרופה זו ממדפי קופות החולים. אם אין דיונים, אבקש לדעת מי ולמה החליט להסיר אותם, והאם ומתי הם יחזרו להיות נגישים לציבור?”
כל אלה היו בקשות רציניות, לא “הטרלות” ואם אתם חושבים אחרת אשמח לקרוא למה בתגובות.
הוכחה רשמית – משרד הבריאות מפר החלטת ממשלה
לאחר ששמעתי את דבריה של פרייס בוועדה, החלטתי לפנות ליחידה הממשלתית לחופש המידע בתלונות נגד משרד הבריאות. התלונות התמקדו בבקשות שהגשתי – כמו זו על צוות “איפכא מסתברא” שהוגשה ב-18 באפריל 2023 – ושלא זכו למענה. בכל המקרים, היחידה הממשלתית השיבה: “אנו מוצאים את התלונה בעניין אי מתן מענה במועד לבקשה כמוצדקת”.
היחידה קבעה כי משרד הבריאות הפר את חוק חופש המידע (תשנ”ח-1998), שכן לא עמד במועדים שנקבעו בחוק למתן מענה – 30 יום, עם אפשרות להארכה של עד 120 יום במקרים מיוחדים. במקרה שלי, חלפו תשעה חודשים ללא מענה, הרבה מעבר למועד המרבי המותר. היחידה הנחתה את משרד הבריאות לתקן את הליקוי ולספק מענה, אך משרד הבריאות בחר להתעלם גם מהנחיה זו. כל שנותר לי הוא הכרה רשמית בצדקת תלונותיי, עם המלצה לעתירה מנהלית – שתעלה לי 2,200 ש”ח אגרה לכל בקשה, סכום שמהווה מחסום כמעט בלתי עביר לאזרח מן השורה כמוני.
בכל התלונות שלי, היחידה הממשלתית הכירה בחוסר השקיפות ובליקוים של המשרד, אך שום דבר לא השתנה בשטח. כשקיבלתי את התשובות האלה, הרגשתי תערובת של הקלה ותסכול – הקלה כי הצדק שלי הוכר, ותסכול כי המשרד ממשיך להתעלם כאילו החוק לא חל עליו. האם זו רק בעיה של פרייס, או שמא מדובר במשהו גדול יותר שמושרש עמוק במערכת?
לינק בין ה’סטייט’ ל’דיפ סטייט’
כאמור, בנימין נתניהו טען שקיים “דיפ סטייט” בישראל. הוא האשים את “השמאל” ואת “המערכת המשפטית” בניסיון לערער את שלטונו. אבל אני, כאזרח מן השורה, רואה בדבריו הזדמנות: נתניהו צודק, אבל לא בדרך שהוא חושב.
אני מצוא שהמדינה (“סטייט”) עצמה אחראית לכשל הזה. בהחלטת ממשלה 2950 (תשנ”ח-1998), המדינה הסמיכה את היחידה הממשלתית לחופש המידע לברר תלונות נגד משרדי ממשלה, כולל אי מתן מענה – אבל מה שווה ההחלטה הזו אם משרד הבריאות מתעלם ממנה שוב ושוב, במיוחד כשה”סטייט” לא נתן שום “שיניים” ליחידה הממשלתית לחופש המידע – אין לה סמכות להטיל סנקציות או להעניש, מה שמותיר את ההחלטה לשקיפות כחסרת משמעות מעשית. כשגיליתי את חוסר הסמכויות הזה, הרגשתי תסכול עמוק – המדינה, שמתחייבת לשקיפות, למעשה חוסמת אותנו, האזרחים, מלממש את זכותנו הבסיסית לדעת.
במקרה שלנו, המדינה מייצגת את ה”סטייט” – הגוף הרשמי שמתחייב לשקיפות במילים, בעוד שמה שקרה איתי, ובעיקר מה שנאמר על ידי פרייס בוועדה, מייצג את ה”דיפ סטייט” בצורה טהורה: עובדת בכירה מאוד במשרד הבריאות שמטעה נבחרי ציבור, תוך הפרה בוטה של החלטת ממשלה. כשמשרד הבריאות מתעלם מבקשות חופש מידע, הוא לא רק מפר את החוק – הוא מסכן את בריאות הציבור, כי אנחנו, האזרחים, נשארים בחושך לגבי החלטות שמשפיעות על חיינו.
אם יש “דיפ סטייט”, כפי שנתניהו טען, אז הוא עצמו חלק מהבעיה: הפקידים שלו, כמו פרייס, שמטעים נבחרי ציבור ומפרים החלטות ממשלה, הם חלק מה”דיפ סטייט” שהוא מתלונן עליו, בעוד ה”סטייט” מאפשר זאת על ידי חוסר אכיפה. במקום להאשים את “השמאל”, נתניהו צריך להסתכל פנימה.
הדרך ל’יציאת מצרים’ – שקיפות מלמטה
השקר של פרייס ב-8 באוגוסט 2024, התעלמות משרד הבריאות מבקשות חופש המידע שלי, וההכרה הרשמית של היחידה הממשלתית בחוסר השקיפות – כל אלה חושפים את הלב הקשה של הבירוקרטיה הישראלית, מערכת שפועלת כ”דיפ סטייט” בניגוד לעקרונות הדמוקרטיים של שקיפות וחופש מידע. נתניהו טוען שקיים “דיפ סטייט”, ואני מסכים – אבל הוא חלק מהבעיה, שכן ה”סטייט” מאפשר זאת על ידי חוסר אכיפה וחוסר סמכויות ליחידה הממשלתית.
אנחנו, “מלמטה”, לא נשתוק. המאבק שלי, ושל אזרחים רבים כמוני, הוא קריאה ל”יציאת מצרים” – חשיפת האמת, שקיפות מלאה, וחזרה לדמוקרטיה אמיתית שבה הציבור הוא הריבון: דמוקרטיה שבה כל אזרח יכול לדרוש תשובות מהשלטון מבלי להיתקל במחסומים כלכליים או בירוקרטיים, ובה השקיפות היא לא רק סיסמה, אלא ערך שמיושם הלכה למעשה. זו הדרך היחידה להבטיח שקולו של האזרח מן השורה יישמע, ושזכותנו לדעת לא תירמס. במאבק כזה, מותר להרגיש לעיתים חסר אונים מול המערכת – אבל אני יודע שיחד, כשאנחנו פועלים “מלמטה”, יש לנו את הכוח לשנות את המציאות הזו. בואו נפעל יחד, “מלמטה”, כדי להפוך את השקיפות למציאות!
יש מתנדבים לתמלל? pic.twitter.com/ivblgvPcul
— פינה פיקר (@pina_online) August 11, 2024
