בקיץ 2025, מעצרו של העיתונאי ישראל פריי הצית סערה ציבורית. ציוץ שבו שמח על מות חיילים הוביל לחקירה, מעצר, וגל של תגובות זועמות על “פגיעה בחופש הביטוי”. פתאום כולם דמוקרטים, כולם מגיני זכויות. אבל אני תוהה: איפה הייתם כשזה קרה לי? איפה הייתם כשאזרחים פשוטים כמוני, בלי טייטל של עיתונאי או פרופיל ציבורי, שילמו מחיר כבד רק כי העזנו להביע דעה? הסיפור שלי הוא מראה. תסתכלו בה ותשאלו את עצמכם: מה שווים הערכים שלכם כשהם משתנים לפי מי עומד מולכם?
ב-2022, השתתפתי בהפגנת השכמה מול ביתה של ד”ר שרון אלרעי פרייס, מי שהייתה אז ראש שירותי בריאות הציבור. היינו שלושה: ערן, סדי בן שטרית, ואני. יניב הצטרף מאוחר יותר כראה אותנו דרך שידור בפייסבוק. זו לא הייתה הפגנה המונית או אלימה. סדי דיבר במגפון, אני צילמתי, והאווירה הייתה כמעט קלילה. כשפרייס חזרה עם הכלב המתוק שלה, סדי זרק כמה משפטים משעשעים לעבר הכלב – כן, הכלב, לא היא. היא נכנסה הביתה, והאירוע הסתיים. חשבנו שזהו.
בערב, דפיקה בדלת. שוטר ושוטרת עמדו שם, מחזיקים צו הרחקה זמני לשבוע מפרייס. לקחו אותי לחקירה בתחנת המשטרה, כאילו אני עבריין. למחרת, אותו סיפור קרה לסדי וליניב. שבוע אחר כך, דיון בבית משפט. התוצאה? הוצאות משפט של 2000 ש”ח לכל אחד מאיתנו, והרחקה מחצי שנה מפרייס. אני לא עיתונאי, לא איש ציבור, לא פעיל פוליטי עם קהל מעריצים. אני סתם אזרח שחושב שיש לו זכות להביע דעה, גם כשלא כולם מסכימים איתה. ובכל זאת, שילמתי מחיר.
ואיפה היה הציבור אז? שקט. דממה מוחלטת. אף אחד לא זעק על “פגיעה בדמוקרטיה”. אף אחד לא כתב פוסטים נזעמים על חופש הביטוי. להפך, היו כאלה ששמחו, כי תייגו אותנו כ”מתנגדי חיסונים” – תווית שהפכה אותנו למטרה קלה. עכשיו, כשמדובר בישראל פריי, אותו ציבור מתעורר. פתאום כולם מדברים על זכויות, על חופש, על “משטרת מחשבות”. מה השתנה? למה כשסדי ויניב ואני, נענשנו, זה היה בסדר, אבל כשזה קורה לעיתונאי מוכר, זה פוגע בערכים שלכם?
הסיפור שלי הוא לא רק שלי. הוא של כל מי שהעז להביע דעה לא פופולרית ונרמס תחת גלגלי המערכת, בזמן שהציבור שותק או מוחא כפיים. ערכים כמו חופש ביטוי אמורים להיות עיוורים – הם לא אמורים להשתנות לפי מי עומד מולכם. אם אתם מגנים על חופש הביטוי רק כשזה מתאים לאג’נדה שלכם, אתם לא מגנים על ערך. אתם מגנים על אינטרס. ואם זה המצב, תסתכלו במראה ותשאלו את עצמכם: מה שווים הערכים שלכם כשהם תלויים במי שמולכם?
אני לא פה כדי לשכנע אתכם להסכים איתי. אני פה כי השתיקה שלכם אז, והצעקות שלכם עכשיו, צורמות לי באוזניים. אם חופש הביטוי לא שווה לכולם – הוא לא שווה לאף אחד. תחשבו על זה.
