שתיקתה של שרון: הבוררת שמכרה אותנו באור יום

בוררת עם סודות

בינואר 2021, ד”ר שרון אלרעי פרייס לא היתה סתם רופאה – היא היתה המלכה הבלתי מעורערת של שירותי בריאות הציבור, ויותר חשוב, הבוררת בהסכם החשאי עם פייזר, עוד בהיותה ממלאת מקום ראשת בריאות הציבור,סיגל סדצקי.הוזכרה בסעיף 9.1 בהסכם, שנחתם כשכולנו עוד חלמנו על “חזרה לשגרה”, נתן לה שליטה על מה שמפרסמים – או יותר נכון, מה מסתירים. היא היתה השער בין האמת לבין הציבור, אבל בחרה לסגור אותו במנעול כפול. כשראשת בריאות הציבור הובילה מחקר ב-The Lancet שהבטיח 95% קסם מפייזר, היא צחקה עלינו עם “אין ניגוד עניינים”.

כשחוקרים כמו נורמן פנטון העזו לשאול, היא השתתקה כמו תלמידה ששכחה שיעורים. כשביקשתי תכתבויות דוא”ל שלה דרך חופש מידע, משרד הבריאות זרק לי תירוצים שגרמו לי לחשוב שהם כותבים קומדיה, לא תגובה. ברוכים הבאים לעולם של פרייס – שם שקיפות היא מילה גסה, והאמת היא המלצה בלבד.

המחקר: 95% של אשליות

במאי 2021, פרייס זרקה לעולם את מחקר ה-The Lancet שלה – תעודת כבוד לחיסוני פייזר: 95% יעילות נגד הדבקה, 97% נגד מחלה קשה, 96% נגד תמותה. הנתונים, שנאספו בישראל בין ינואר למרץ 2021, היו כרטיס הזהב של התו הירוק. מיליונים התחסנו, כי מי לא ירצה 95% סיכוי לנצח את המגיפה? היא הצהירה שהיא נקייה מניגוד עניינים, כאילו תפקידה כבוררת לפייזר – ששילמו לשמונה מחברי המחקר במניות – הוא סתם תחביב. המחקר נראה כמו סרט הוליוודי: מושלם, מבריק, ומלא חורים בעלילה. הוא התבסס על תקופה קצרצרה עם זן אלפא, התעלם מתופעות, וצייר עולם שבו חיסונים הם קסם. אבל כמו כל קסם, הוא נעלם כשהאורות נדלקו.

פנטון שואל, פרייס נרדמת

לא כולם קנו את ההצגה. נורמן פנטון, פרופסור לסטטיסטיקה עם חיבה לאמת, שלח ב-2021 מכתב קצר ל-The Lancet. ב-250 מילים הוא הסביר שהמחקר של פרייס הוא בית קלפים: הגדרות מחוסנים מוטות, תקופת מעקב שנבחרה כדי להחמיא לחיסונים, ונתונים שנראים כאילו מישהו שכח לבדוק אותם. The Lancet הזמינו את פרייס להגיב – כי ככה זה במדע, לא? היא היתה צריכה לענות, להגן, להתווכח. במקום זה, היא לקחה חופשה מהאמת. במשך 20 חודשים, המכתב של פנטון אסף אבק. בינואר 2023, ג’וזפין גיבסון, עורכת שכנראה גילתה את המכתב תחת ערימת ניירות, כתבה לו: “צר לי, לא קיבלנו תגובה מפרייס. סוגרים את הסיפור.” סוגרים? זה לא מדע – זו קומדיה של טעויות. השתיקה של פרייס לא היתה חוסר זמן – היא היתה חומת מגן על המחקר שלה, ועל פייזר.

בקשת חופש המידע: תירוצים במקום תכתבויות

כשראיתי את המייל של גיבסון, ידעתי שמשהו מסריח. הגשתי בקשת חופש מידע למשרד הבריאות: תנו לי את התכתבויות הדוא”ל של פרייס עם גיבסון וריצ’רד הורטון, עורכי The Lancet, בנוגע לפנטון. התגובה? צחוק הגורל. הם כתבו: “לא היו תכתובות”, ודחו אותי עם סעיף 8(3) לחוק חופש המידע, שמיועד למידע שלא קיים. רגע, מה? גיבסון כתבה שפרייס הוזמנה להגיב – אז אין התכתבויות? או שהם חושבים ש”תכתובות” זה רק מה שכתוב בדיו על קלף? זו לא טעות תמימה – זו התחמקות מכוונת. כבוררת ששולטת במה שמפרסמים, פרייס בטח ידעה על הביקורת של פנטון. אולי המיילים היו חושפים שהיא בחרה לשתוק כדי להגן על המחקר – או על פייזר. במקום תשובות, קיבלתי סלאלום משפטי שמביך אפילו את הסיאנס שיעשו לכבודי בשביל להקריא לי את מלוא ההסכמים מול משרד הבריאות.

ניתוח התגובה: חומת השקרים

בואו נהיה כנים: התגובה של משרד הבריאות היא לא סתם טעות – היא תרגיל בהונאה. לטעון “לא היו תכתובות” כשגיבסון כותבת שפרייס הוזמנה להגיב זה כמו להגיד שהשמש לא זורחת כי העיניים שלך עצומות. המייל של גיבסון הוא הוכחה שדיון התקיים – גם אם פרייס בחרה לעשות יוגה במקום לענות. ההתחמקות הזו היא חלק מדפוס: כשהפגנתי מול פרייס, קיבלתי צו הרחקה. כשחוקרים כמו פנטון שאלו, התקבלה שתיקה. התירוץ של “מידע לא קיים” הוא חומת בטון שנועדה להגן עליה – ועל הסכם פייזר שקשר אותה לחברה. כרגולטורית, היא היתה צריכה לזרוק את המיילים על השולחן ולצעוק: “הנה האמת!” במקום זה, היא השאירה אותנו בחושך, והמשרד שלה זרק לנו פנס כבוי.

העולם האמיתי: כש-95% הופכים לחלום

המחקר של פרייס היה כמו פרסומת: חיסונים מושלמים, עולם נקי ממגיפות. אבל המציאות צחקה עליה. היא טענה ל-95% יעילות נגד הדבקה – אבל בקיץ 2021, כשדלתא הגיע, מחוסנים התחילו להידבק כמו כולם. מחקרים מאוחרים, כמו של כימאיטלי ב-2022, הראו שהיעילות צונחת ל-60% תוך חודשים. ב-2022, עם אומיקרון, היא היתה כמעט אפס ללא בוסטר – רחוק מהקסם של פרייס. המחקר לא דיווח על תופעות חמורות, אבל מחקרים כמו של מתי ברקוביץ’ (2022) גילו ש-90% מהנשים חוו שינויים במחזור. ירידה של 5-10% בילודה בישראל (2022-2023) וממצאים על ספייק במוח (2025) הראו שהחיסונים השאירו חותם שלא חזו. פנטון הזהיר: המחקר נשען על תקופה קצרה והגדרות מוטות. הוא צדק – והמציאות הוכיחה את זה, בזמן שפרייס שיחקה במחבואים עם האמת.

סיום: השתיקה ששברה אותנו

שרון אלרעי פרייס יכלה להיות גיבורה: בוררת שדורשת שקיפות, חוקרת שמתמודדת עם ביקורת, רגולטורית שמגינה על הציבור. במקום זה, היא בחרה להיות שחקנית משנה בסרט של פייזר. היא שתקה כשפנטון שאל, הסתתרה כשמשרד הבריאות שיקר, והשאירה אותנו עם 95% שהפכו לסימן שאלה. שאלתי על המיילים שלה וקיבלתי צו – כי התקרבתי ל”עלטה” שלה. אבל אני לא שותק: בניתי אתר, יצרתי קהילה, ואני ממשיך לשאול. פרייס חשבה ששתיקה תגן עליה – אבל היא רק חשפה אותה. הגיע הזמן לפתוח את התכתבויות, להדליק את האור, ולדרוש את האמת שהיא חייבת לנו.