צביעות בשמי דאבוס: מי באמת דואג למשבר האקלים?

הצגת הפנים של האליטות

מי לא שמע על כנסי משבר האקלים הגדולים? כנסים כמו COP28 בדובאי או מחנה האקלים של גוגל (Google Climate Camp) בסיציליה, שבהם מנהיגים, סלבריטאים, ומיליארדרים מתאספים כדי “להציל את העולם”. נשמע נהדר, נכון? אבל תנו לי לספר לכם משהו: בזמן שאתם חוסכים בחשמל כדי להוריד את חשבון הקיץ, האליטות האלה מגיעות לכנסים במטוסים פרטיים, שורפות טונות של פחמן, ומטיפות לנו על “קיימות”. הצביעות הזו לא נגמרת שם – אותם אנשים שמטיפים לנו בדובאי הם גם ה”דאבוס מנים” שמקבלים החלטות בפורומים כמו הפורום הכלכלי העולמי, שם הם דואגים יותר לכיס שלהם מאשר לכדור הארץ. ומי עוד שם? הבננה הכי מיותרת ברפובליקה, יצחק הרצוג, ושותפיו בדאבוס. הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו: כנסי האקלים האלה הם לא פתרון – הם חלק מהבעיה.

מטוסים פרטיים וטביעת רגל פחמנית – הצביעות בשיאה
בואו נתחיל מהבסיס: אם אתם כל כך דואגים למשבר האקלים, למה אתם מגיעים לכנסים במטוסים פרטיים? ב-Google Climate Camp של 2021 בסיציליה, 114 מטוסים פרטיים נחתו במקום – כל אחד מהם שרף כ-4.24 טון פחמן בטיסה אחת מניו יורק לפלרמו, לפי חישובי פחמן (מקור). זה לא טיסות מסחריות עם מאות נוסעים – זה מטוס אחד, עם כמה אנשים מפונפמים, שמייצר פליטות ששוות לחצי שנה של נסיעות במכונית ממוצעת. בין המשתתפים היו שמות כמו לאונרדו דיקפריו, ברק אובמה, ונעמי קמפבל – אנשים שמטיפים לנו על “צמצום פליטות”, אבל חיים בסרט אחר לגמרי.
זה לא מקרה חד-פעמי. ב-COP28 בדובאי, ראשי מדינות, מנהיגי תעשייה, ואפילו פעילי סביבה הגיעו בטיסות פרטיות, בזמן שהם דיברו על “מעבר לעתיד דל-פחמן”. בינתיים, אנחנו בישראל נאבקים עם עם חשבונות חשמל של עד 40% מההוצאה הביתית בקיץ – ואף אחד לא מבקש מאיתנו לטוס במטוס פרטי כדי “להציל את העולם”. הצביעות הזו לא רק מעצבנת – היא מערערת את כל המסר של הכנסים האלה. אם אתם רוצים שנאמין שמשבר האקלים כל כך דחוף, תתחילו בלהגיע בטיסה מסחרית, או יותר טוב – תעשו את הכנס בזום.

דאבוס והקשר המלוכלך לפורומים של האליטות – עם אורח מיוחד
מי המשתתפים בכנסי האקלים האלה? בואו נסתכל על הרשימה: ראשי מדינות, מיליארדרים, מנכ”לים של תאגידים, ופעילים שמתחככים באליטות. אותם אנשים שמגיעים ל-COP28 או ל-Google Climate Camp הם גם המבקרים הקבועים בדאבוס – הפורום הכלכלי העולמי (WEF), שבו מתקבלות החלטות שמשפיעות על כולנו. בדאבוס 2019, למשל, ראינו שמות כמו גרטה תונברג, דונלד טראמפ, ואורסולה פון דר ליין – אותם אנשים שדיברו על “משבר האקלים” ב-COP28. מקריות? ממש לא.

ומי עוד נמצא שם? יצחק הרצוג, הנשיא שלנו, שזכה לכינוי “הבננה הכי מיותרת ברפובליקה” – ולא סתם. הרצוג, שנבחר לנשיאות ב-2021, הפך לאורח קבוע בדאבוס, שם הוא מתחכך עם קלאוס שוואב, מייסד ה-WEF, ואליטות עולמיות אחרות. לפי מה שידוע, שוואב “אימץ” את הרצוג כחלק מהחבורה – לא מפתיע, בהתחשב בכך שהרצוג תמיד ידע להתחבר למקומות הנכונים, כמו בדאבוס 2025, שם הוא דיבר על “מנהיגות ואתגרים גלובליים”. אבל מה הוא בעצם עשה שם? דיבר על “אחדות” ו”גישור על פערים”, בזמן שישראל מתמודדת עם משבר דיור (דירת 4 חדרים בתל אביב עולה 3.5 מיליון ש”ח), גלי חום, וזיהום גובר. במקום להציע פתרונות אמיתיים – כמו קידום גידול המפ שיכול להוזיל דיור ולהפחית זיהום – הוא מעדיף להצטלם עם שוואב וליהנות מהמסיבות המפוארות של דאבוס.

הפורום בדאבוס הוא לא מקום שבו באמת דואגים לכדור הארץ – זה מועדון סגור של אליטות שדואגות לעצמן. לפי ניתוח של The Economist, רוב המשתתפים בדאבוס הם גברים מעל גיל 50, בעיקר מעולם העסקים (1,595 מתוך המשתתפים ב-2019), כשנציגי ממשלות, ארגונים לא ממשלתיים, ועיתונאים בקושי מגרדים כמה מאות. ב-2018, ההיסטוריון ההולנדי רוטגר ברגמן חשף את הצביעות הזו בדאבוס כשאמר: “זה מרגיש כאילו אני בכנס של כבאים, אבל אף אחד לא מוכן לדבר על מים” – הוא התכוון לכך שהדרך הכי יעילה להילחם באי-שוויון (ונגיד גם בזיהום) היא שהאליטות ישלמו מסים כמו שצריך, אבל זה לא על השולחן.

הקשר בין דאבוס לכנסי האקלים ברור: אותם אנשים שמקבלים החלטות ב-WEF – כולל הרצוג שלנו – הם אלה שמטיפים לנו על אקלים, אבל הפתרונות שלהם תמיד נוחים להם. הם דוחפים טכנולוגיות יקרות כמו פאנלים סולריים וטורבינות רוח, שמגובות על ידי תאגידים שהם מחוברים אליהם, אבל מתעלמים מפתרונות פשוטים וזולים יותר שיכולים באמת לעזור – כמו גידול המפ, שיכול לספוח פחמן ולהחליף תעשיות מזהמות בלי לעלות הון. למה? כי זה לא משרת את האינטרסים שלהם. בזמן שהם נהנים ממסיבות מפוארות בדאבוס או בסיציליה – עם קונצרטים של קולדפליי בשרידים בני 2,500 שנה
– אנחנו נשארים עם ההשלכות של הזיהום שלהם.

הצביעות הזו פוגעת בכולנו
מי שמשלם את המחיר על הצביעות הזו? אנחנו – הציבור. בזמן שהאליטות – כולל הרצוג וחבריו מדאבוס – שורפות פחמן במטוסים הפרטיים שלהם, אנחנו מתמודדים עם זיהום הולך וגובר. בישראל, השירות המטאורולוגי מדווח שגלי חום הפכו תכופים יותר – הקיץ האחרון היה הכי חם מאז 1950 – ושריפות כמו זו בכרמל ב-2010 הפכו למציאות שחוזרת על עצמה. בינתיים, אנחנו משלמים חשבונות חשמל מנופחים (40% מהחשמל הביתי הולך למזגנים בקיץ), והאליטות ממשיכות להטיף לנו על “חיים ירוקים” מהיאכטות שלהן.

יותר מזה, הצביעות הזו מערערת את האמון שלנו במערכת. כשאנחנו רואים את אותם אנשים שמקבלים החלטות בדאבוס – שם הם דואגים לרווחים של התאגידים שלהם – מגיעים לכנסי אקלים ומדברים על “קיימות”, אנחנו לא מאמינים להם ואם הנשיא שלנו, יצחק הרצוג, מעדיף להתחכך עם שוואב ולדבר על “גישור על פערים” במקום לקדם פתרונות אמיתיים כמו המפ, אז מה התפקיד שלו בכלל? הבננה הכי מיותרת ברפובליקה – זו לא הגזמה, זו המציאות.
סיכום: הגיע הזמן להפסיק את ההצגה

כנסי משבר האקלים הם לא יותר מתיאטרון יקר – מסיבה מפוארת שבה האליטות, כולל יצחק הרצוג וחבריו מדאבוס, מרגישות טוב עם עצמן, בזמן שהן ממשיכות לזהם ולשמור על האינטרסים שלהן. המטוסים הפרטיים, הקשר לדאבוס, וההתעלמות מפתרונות אמיתיים כמו המפ – כל אלה מראים שהם לא באמת דואגים לכדור הארץ, אלא לעצמם. בישראל, אנחנו לא צריכים את ההצגות האלה – אנחנו צריכים פתרונות אמיתיים שישפרו את החיים שלנו. אז בואו נפסיק לשחק את המשחק שלהם, ונדרוש מהמנהיגים שלנו – כולל מהבננה המיותרת הזו – להפסיק את ההצגה. כי מגיע לנו יותר מזה.