מגפת הקורונה (קוביד-19) הביאה עימה לא רק מחלה נשימתית חמורה, אלא גם שורה של תופעות פתולוגיות חדשות ומטרידות. אחת התופעות הבולטות היא הופעת קרישי דם חריגים, שזכו לכינוי “קרישי קלאמרי” על ידי חונטים וחוקרים עצמאיים. קרישים אלה, שתוארו כלבנים, סיביים וארוכים, נמצאו בגופות של אנשים לאחר המוות, והועלו טענות שהם קשורים לחיסוני הקורונה. נבחן מה המשמעות שלו ומה עדיין לא ידוע? מנציג את הממצאים בצורה ברורה ונגישה, תוך התייחסות לחששות הציבור ולצורך במחקר נוסף.
קרישי קלאמרי: תופעה חדשה?
בשנים האחרונות, חונטים כמו ג’ון אולוני וריצ’רד הירשמן דיווחו על קרישי דם חריגים שנמצאו בגופות לאחר המוות, בעיקר מאז תחילת מתן חיסוני הקורונה ב-2021. הקרישים, שזכו לכינוי “קרישי קלאמרי” בשל מראם הלבן, הסיבי והגמיש, תוארו כארוכים (לעיתים מטרים שלמים) וקשים להסרה מכלי הדם. ד”ר ריאן קול, פתולוג מאיידהו, טען כבר ב-2022-2023 שהקרישים האלה קשורים לחיסונים, ודיווח על שיעור גבוה בקרב דגימות שנבדקו.
מחקר חדש של קווין מקיירן וצוות בינלאומי של מדענים, שפורסם ב-10 במאי 2025, מספק תמיכה מדעית ראשונית לטענות אלה. החוקרים ניתחו קרישי קלאמרי מגופות של אנשים לאחר המוות, ומצאו שהם אינם קרישי דם רגילים, אלא מבנים חלבוניים חריגים עם מאפיינים אמיילואידוגניים – כלומר, הם מכילים מבנים דמויי אמיילואיד, עשירים ביריעות בטא, שדומים לחלבונים מוטעים במחלות כמו אלצהיימר. הקרישים הראו פלואורסצנציה חזקה, מבנה סיבי צפוף, וסימנים של עמידות לפרוטאזות, מה שמרמז על תהליך פתולוגי חדש. הקרישות האלה תוארו כגומיות, לבנות, ובעלות מראה סיבי שמזכיר קלמארי – שונה מאוד מקרישות דם רגילות, שמכילות תאי דם אדומים ונראות אדומות-חומות. הצוות השתמש בשיטות מתקדמות כמו מיקרוסקופיית אלקטרונים, ספקטרוסקופיה, ו-PCR כדי לבדוק את הרכב הקרישות ואת מקורן. הנה הממצאים המרכזיים:
מה גילה המחקר?
- מבנה חריג: הקרישות היו עמידות לקריעה, עם מבנה סיבי צפוף שלא דומה לקרישות דם טיפוסיות. הן הכילו חלבונים שמזכירים מבנים אמילואידיים – חלבונים סיביים שקשים לפירוק ועלולים להצטבר בגוף, כמו במחלות כגון אלצהיימר.
- מאפיינים אמילואידיים: בדיקות הראו שהקרישות מכילות אזורים עשירים במבנים חלבוניים הנקראים β-sheet, שמופיעים לעיתים במחלות הקשורות לאמילואיד. הקרישות גם פלטו אור פלואורסצנטי חזק, תכונה שמרמזת על שינויים מבניים לא רגילים בחלבונים.
- מקור אנושי וקשר אפשרי לחיסונים: בדיקות PCR אישרו שהקרישות הן ממקור אנושי. בנוסף, זוהו אותות חלשים של רצפים גנטיים הקשורים לחלבון הספייק ולסמנים של פלסמידים (SV40, Ori), שעשויים להצביע על חשיפה לחיסוני mRNA. עם זאת, התוצאות האלה אינן חד-משמעיות ודורשות אימות.
- סיכונים פוטנציאליים: המחקר מצא שהקרישות עשויות להכיל חומר שיכול “לזרוע” היווצרות של קרישות נוספות, בדומה למנגנונים במחלות פריון. עם זאת, הנתונים מוגבלים, ואין הוכחה לכך שהקרישות מתנהגות כמו פריונים.
המחברים מדגישים כי המחקר הוא ראשוני, וחסרים בו פרטים חשובים, כמו ההיסטוריה הרפואית של הנפטרים (האם היו חולי קורונה? מחוסנים? סבלו ממחלות אחרות?) ותנאי איסוף הדגימות. הם קוראים למחקרים נוספים כדי לאמת את הממצאים.
הקשר לקורונה ולחיסונים
המחקר מתייחס גם לתופעה שזכתה לתשומת לב מאז תחילת המגפה: קרישות דם חריגות בקרב חולי קורונה, אנשים עם תסמיני קוביד ארוך וחיסון ארוך או לאחר חיסונים ללא תסמינים. מחקרים קודמים (כמו של Grobbelaar ושותפיו ב-2021) הראו שחלבון הספייק של הנגיף יכול לשנות את מבנה הפיברינוגן – חלבון שחיוני לקרישת דם – וליצור קרישות עמידות לפירוק. תופעה זו נצפתה בעיקר בחולים עם דלקת חמורה או סיבוכים של המחלה.
המחקר של מקקיירן מעלה את האפשרות שחלבון הספייק המיוצר על ידי חיסוני mRNA תורם לקרישות כאלה, אך הוא לא מספק הוכחה חד-משמעית לכך. זיהוי הסמנים SV40 ו-Ori, הקשורים לפלסמידים המשמשים בייצור חיסונים, עורר עניין רב, אך המחברים מדגישים שהאותות היו חלשים ודורשים בדיקה נוספת.
האם הקרישים קשורים לחיסונים?
המחקר של מקיירן מצא עדויות ראשוניות לקשר בין קרישי הקלאמרי לחיסונים, בדמות סימנים מולקולריים של חיסוני mRNA (SV40 ו-Ori). זה תומך בטענות של חונטים כמו אולוני וקול, שקשרו את הקרישים האלה לחיסונים. עם זאת, המחקר מדגיש שצריך מחקר נוסף כדי לאשר את הקשר הזה, שכן הקרישים שונים מהקרישים שנראו ב-VITT – תופעת הלוואי הנדירה של חיסונים, שבה הקרישים היו נדירים מאוד (1-10 מקרים למיליון). השיעור הגבוה של קרישי קלאמרי שדווח על ידי חונטים (30-55%) מעלה שאלות לגבי היקף התופעה והגורמים לה.
המחקר מוגבל בכמה היבטים:
- חוסר במידע קליני: לא ידוע אם הנפטרים היו חולים, מחוסנים, או סבלו ממחלות אחרות שעשויות להסביר את הקרישות.
- דגימות לא מבוקרות: הקרישות נאספו ממקורות לא מוגדרים, מה שמעלה חשש לזיהום או לטעויות.
- השוואה חסרה: המחקר לא השווה את הקרישות לקרישות ממחלות אחרות, כמו תרומבוזה או מחלות לב, מה שמקשה על קביעת ייחודיות התופעה.
- קשר לחיסונים: זיהוי סמני פלסמיד הוא מעניין, אך לא מספיק כדי להוכיח קשר לחיסונים. יש צורך במחקרים עם דגימות מבוקרות יותר.
קרישי הקלאמרי מייצגים תופעה פתולוגית חדשה שדורשת מחקר מעמיק יותר. המחקר של מקיירן וצוותו מספק עדויות ראשוניות לכך שהקרישים האלה הם מבנים אמיילואידוגניים חריגים, שעשויים להיות קשורים לחשיפה לחלבון הספייק – בין אם מהנגיף ובין אם מחיסונים. בנוסף הקשר שלהם לתופעות של קוביד ארוך/חיסון ארוך מרמז על כך שהם עשויים לתרום לתסמינים המתמשכים בשני המצבים, כמו עייפות, ערפול מוחי, ותסמינים נוירולוגיים.
עם זאת, יש צורך במחקרים נוספים כדי לאמת את הממצאים האלה. המחקר של מקיירן סובל ממגבלות, כמו חוסר במידע על הרקע הקליני של הנפטרים ושרשרת משמורת לא מאומתת. כדי להבין את ההשלכות של התופעה הזו, יש צורך במחקרים שקופים ומבוקרים, שיבדקו את הקשר בין קרישי הקלאמרי, חלבון הספייק, ותופעות כמו קוביד ארוך וחיסון ארוך.
