מה בדק המחקר?
מאמר זה, שפורסם כטיוטה מקדימה ב-2025 על ידי צוות חוקרים הכולל את יפה שיר-רז, שי זקוב ופיטר א. מקולו (Shir-Raz et al.), בוחן את הטענה הרווחת כי חיסוני קוביד-19 הצילו מיליוני חיים ברחבי העולם. המחקר נערך שנתיים לאחר סיום רשמי של המגפה, ומטרתו לבחון את הראיות המדעיות התומכות בטענה זו, שהפכה למוסכמה ציבורית ופוליטית. המאמר מתמקד בניתוח מודלים סטטיסטיים היפותטיים, ניסויים קליניים מבוקרים אקראית (RCTs) ומחקרים תצפיתיים גדולים, תוך בדיקת יעילות החיסונים נגד זיהום, מחלה קשה ותמותה.
מתודולוגיה
המחקר מבוסס על ניתוח שיטתי של ספרות מדעית, כולל ניסויים קליניים מרכזיים (כגון הניסוי של פייזר שהוביל לאישור שימוש חירום) ומחקרים תצפיתיים גדולים. החוקרים בחנו את ההנחות העומדות בבסיס המודלים שטענו להצלת חיים, כגון יעילות מתמשכת נגד זיהום והעברה, והשוו אותם לנתונים מהעולם האמיתי. הם ניתחו את ההסתברות לתוצאות חמורות בקרב נדבקים, בדקו תקופות מעקב, ובחנו תופעות לוואי מדווחות במערכות פארמקו-ויגילנס. המאמר מתבסס גם על עבודות קודמות של אותו צוות (Ophir et al., 2023) ומשלב ניתוח ביקורתי של דיווחים סלקטיביים.
חוזקות וחולשות
חוזקות: המחקר מציע ניתוח מעמיק ומבוסס על מקורות מגוונים, כולל ניסויים קליניים ומעקבים לאורך זמן. הוא מזהיר מפני דיווח סלקטיבי ומציע חזרה לעקרונות רפואיים בסיסיים של הערכת סיכונים ותועלת. השימוש בטיוטה מקדימה מאפשר דיון ציבורי מיידי.
חולשות: הניתוח תלוי בפרשנות של נתונים תצפיתיים, שעשויים להיות מושפעים מהטיות (כגון הטיית מחוסנים בריאים). כמו כן, הוא אינו מציע חלופה ברורה למדיניות החיסונים.
מסקנות
המחקר מערער על הטענה שחיסוני קוביד-19 הצילו מיליוני חיים, ומצביע על כך שהיא מבוססת על מודלים היפותטיים עם הנחות חלשות או שגויות. הנתונים מראים כי יעילות החיסונים נגד זיהום הייתה קצרת מועד ולא הוכחה ישירות נגד העברה. ההפרדה בין יעילות נגד זיהום למחלה קשה לא אומתה, ותוצאות הניסוי של פייזר לא הראו יתרון משמעותי במונחי תמותה. בנוסף, דווחו תופעות לוואי חמורות (כגון מיאוקרדיטיס וקרישת דם), במיוחד בקרב ילדים עם סיכון נמוך, מה שמעלה שאלות לגבי יחס הסיכון-תועלת.
משמעות
בישראל, שבה חיסונים היו חלק מרכזי במדיניות הבריאות מאז דצמבר 2020, ממצאים אלה עשויים לעורר דיון מחודש על השימוש בחיסונים, במיוחד בקרב אוכלוסיות עם סיכון נמוך. יש צורך בהערכה מתמשכת של יתרונות וסיכונים, כולל מחקרים פרוספקטיביים, כדי להבטיח מדיניות מבוססת ראיות. המאמר קורא לקהילה המדעית לשוב לעקרונות רפואיים בסיסיים ולפתוח דיון חופשי, ללא דיכוי קולות ביקורתיים.
