הבלוג הזה, עם מאות פוסטים שחושפים את הצורך בשקיפות במערכת הבריאות, ממשיך להדגיש את חשיבות הספקנות המדעית. לאחרונה, סיפור מהממלכה המאוחדת מחזק את המאבק שלנו בישראל: שריל גריינג’ר (Cheryl Grainger), יועצת בתחום התרופות, נאבקה במשך שנים לשחרור נתוני בטיחות של חיסוני קורונה עבור 2,000 נשים הרות שנרשמו לתוכנית מעקב של הסוכנות לפיקוח על תרופות ומוצרי בריאות מווסתת תרופות (MHRA) ב-2021. בדומה לדו”ח מח”צ 2025, שחשף עליות בתחלואה ובתמותה בישראל, המאבק של גריינג’ר חושף כיצד רשויות בריאות מתחמקות משקיפות – ומדוע זה משפיע על כולנו.
מה קרה בבריטניה?
באפריל 2023, גריינג’ר ביקשה מMHRA נתונים על תוצאות הריון של נשים שחוסנו, כולל הפלות, לידות מוקדמות, ותופעות לוואי. ה-MHRA סירב, בטענה שהנתונים יפורסמו בעתיד, אך דו”ח חלקי מ-2021 חשף ש-66% מהנשים שקיבלו את חיסון אסטרה-זנקה דיווחו על תופעות לוואי. לאחר ערעורים למשרד נציב המידע (Information Commissioner’s Office) ולטריבונל, ה-MHRA פרסם דו”ח חלקי ב-2024, אך מומחים כמו פרופ’ נורמן פנטון טענו שהוא לא עונה על השאלות המרכזיות, כמו שיעורי הפלות או מומים מולדים. במרץ 2025, השופטת דחתה את הערעור של גריינג’ר, והנתונים המלאים נותרו חסויים.
תשע השאלות של גריינג’ר התמקדו בפרטים קריטיים על מעקב אחר הנשים ההרות: כיצד ומתי דיווחו על תופעות לוואי, באיזה שליש הריון חוסנו, מה היו שיעורי ההפלות, הלידות המוקדמות והמומים המולדים, מה היו תופעות הלוואי לאם ולתינוק, האם נרשמו בעיות בהנקה, והאם הנתונים השפיעו על המלצות ה-MHRA. שאלות אלה חשובות כי הן מבקשות ראיות מדעיות לבטיחות החיסונים בקבוצה פגיעה – נשים הרות ותינוקותיהן. ללא תשובות, הציבור נותר בחשכה לגבי סיכונים אפשריים, מה שמערער את האמון ברשויות ומפר את עקרון הזהירות הרפואי. בדומה לבקשותי ממשרד הבריאות על נשים הרות, השאלות של גריינג’ר מדגישות את זכות הציבור לדעת.
הקשר לדו”ח מח”צ 2025
דו”ח מח”צ, שפורסם באפריל 2025, חשף עליות מדאיגות בישראל בין 2021 ל-2024: תמותת תינוקות עלתה ב-15-24%, ופניות למרפאות פוריות זינקו פי 4. בדומה ל-MHRA, משרד הבריאות הישראלי סירב לשחרר נתונים מלאים על תופעות לוואי. בשני המקרים, רשויות הבריאות טוענות שהחיסונים בטוחים, אך לא מספקות ראיות גולמיות לבדיקה ציבורית.
למה זה חשוב?
חוסר השקיפות של ה-MHRA ומשרד הבריאות מערער את האמון הציבורי. אם הנתונים מראים שהחיסונים בטוחים, שחרורם יפחית היסוס; אם הם חושפים סיכונים, הם יגנו על הציבור. כפי שכתבתי בפוסטים קודמים, ספקנות מדעית דורשת ראיות, לא תכתיבים. דו”ח מח”צ, כמו המאבק של גריינג’ר, הוא קריאה לשקיפות.
מה אתם יכולים לעשות?
שתפו את המידע: פרסמו את דו”ח מח”צ ואת סיפור גריינג’ר ב-X או בקבוצות, תוך שימוש במונחים כמו “שקיפות רפואית”.
דרשו תשובות: תמכו בעתירות נגד משרד הבריאות על הפרת חוק חופש המידע.
הצטרפו לדיון: כתבו בתגובות – מה דעתכם על חוסר השקיפות הזה?
יחד, נוכל לדרוש שקיפות!
