בדצמבר 2024 פורסם בכירורגיה פלסטית ושחזורית-פתוח גלובלי (Plastic & Reconstructive Surgery-Global Open) דיווח מקרה יוצא דופן שתפס את תשומת הלב של רבים: אישה בת 19, בריאה לחלוטין, חוותה צמיחת שדיים חריגה ומהירה – מגודל B לגודל GGG – תוך שישה חודשים בלבד לאחר שקיבלה את חיסון הפייזר נגד קוביד-19. המקרה הזה, שזכה לכינוי הלא רשמי “הגדלת השדיים של פייזר”, מעלה שאלות חשובות על תופעות הלוואי של חיסונים, על הקשר האפשרי שלהם למערכת הרבייה, ועל הצורך הדחוף בשקיפות מצד רגולטורים – גם בישראל.
סיפור המקרה: מה קרה לאותה אישה?
האישה, בת 19 וללא היסטוריה רפואית משמעותית, קיבלה את חיסון הפייזר בספטמבר 2022. שבוע לאחר המנה הראשונה היא החלה לחוש עקצוצים בשדיים, ואז שמה לב לצמיחה מהירה ובלתי רגילה. לאחר המנה השנייה המצב החמיר – השדיים שלה גדלו באופן קיצוני, עד כדי כך שהפכו כבדים, נפוחים, וגרמו לה לאי-נוחות משמעותית. תוך חצי שנה היא עברה ממידה B למידה GGG, מצב שמכונה ג’יגנטומסטיה – תופעה נדירה שבה השדיים גדלים בצורה קיצונית ובלתי מבוקרת.
בדיקות הדמיה וביופסיה גילו שהשדיים היו צפופים מאוד, עם רקמה היפרטרופית (מוגדלת), וללא סימנים לסרטן או למסות חשודות. עם זאת, נמצא ממצא נדיר: היפרפלזיה סטרומלית פסאודואנגיומטית, או בקיצור PASH – מצב שבו רקמת החיבור של השד מתרבה בצורה חריגה, לעיתים קרובות בהשפעת הורמונים כמו אסטרוגן ופרוגסטרון. במקרה הזה, לא נמצאו הפרעות הורמונליות בבדיקות הדם, מה שהוביל את החוקרים לשאול: האם החיסון עצמו הפעיל את התופעה הזו?
לאחר שניסיונות טיפוליים שמרניים (כמו סטרואידים ואנטיביוטיקה) כשלו, הוחלט על ניתוח להקטנת שדיים. הניתוח עצמו היה מורכב – הרקמה הצפופה גרמה לדימום משמעותי, והאישה נזקקה לעירויי דם לאחר מכן. בסופו של דבר, הוסרו כ-3.5 קילוגרם של רקמה, והשדיים הוקטנו למידה DD. חמישה חודשים לאחר הניתוח, לא חזרה הצמיחה החריגה, אך נותרה אסימטריה מסוימת שהמטופלת שוקלת לתקן בניתוח נוסף.
האם החיסון באמת אשם?
הקשר בין החיסון לג’יגנטומסטיה במקרה הזה הוא זמני בלבד, כלומר, הצמיחה החלה לאחר החיסון, אבל אין הוכחה חד-משמעית שהחיסון גרם לכך. החוקרים מציינים שתופעות כמו לימפדנופתיה (נפיחות של בלוטות לימפה בבית השחי) הן תופעת לוואי מוכרת של חיסוני mRNA, אבל הן זמניות ויוצרות רק תחושה של הגדלת שדיים. במקרה הזה, השינוי היה ממשי וקבוע, והוא קשור ל-PASH – מצב נדיר שפחות מ-20 מקרים שלו תועדו כגורם לג’יגנטומסטיה.
אז איך החיסון עשוי להיות קשור? אחת ההשערות היא שהתגובה החיסונית החזקה שמייצרים חיסוני mRNA – שמטרתה להילחם בנגיף – עלולה, במקרים נדירים, להשפיע על רקמות או על מאזן הורמונים בגוף. PASH קשור לעיתים לעודף אסטרוגן ופרוגסטרון, אבל במקרה הזה לא נמצאו הפרעות כאלה, מה שמותיר את השאלה פתוחה: האם החיסון הפעיל מנגנון אחר שגרם ל-PASH ולצמיחה המהירה?
מה אומרים ברשתות החברתיות – ומה אומרים הרגולטורים?
המקרה הזה אינו מבודד מבחינת הדיון הציבורי. ברשתות החברתיות כבר הופיעו דיווחים על נשים שחשו ששדיהן גדלו לאחר חיסון הפייזר, תופעה שזכתה לכינוי הלא-רשמי “הגדלת השדיים של פייזר”. עם זאת, משרד הבריאות של ניו זילנד דחה את הטענות האלה, וטען שאין בסיס מדעי לקשר כזה. הבעיה? לא נערכו מחקרים פורמליים שבדקו את הנושא לעומק. המקרה הזה הוא הראשון שמתעד קשר זמני בין חיסון ל-PASH ולג’יגנטומסטיה, אבל הוא מעלה שאלה גדולה: למה הרגולטורים לא חוקרים את הדיווחים האלה בצורה רצינית יותר?
החוקרים שכתבו את המאמר מדגישים נקודה חשובה: המטופלת הרגישה שחששותיה לא טופלו כראוי על ידי הרופאים שלה, מה שהוביל לאובדן אמון במערכת הבריאות. זה לא סתם פרט אנקדוטלי – זה משקף תחושה רחבה יותר של הציבור, גם בישראל, שמרגיש שהשאלות שלו נתקלות בחומות של שתיקה והתעלמות.
הקשר לישראל: חששות דומים, שקיפות חסרה
המקרה הזה אולי התרחש בקנדה, אבל הוא רלוונטי מאוד לישראל. כאן, כמו בעולם, חיסוני mRNA של פייזר היו עמוד התווך של מבצע החיסונים נגד קוביד-19. אבל בזמן שמיליונים התחסנו, דיווחים על תופעות לוואי הקשורות למערכת הרבייה – כמו שינויים במחזור הווסת, הפלות ספונטניות, וחששות לגבי פוריות – עלו שוב ושוב מצד הציבור. בישראל, דיווחים כאלה נתקלו לעיתים קרובות בהתעלמות מצד משרד הבריאות.
למשל, ביוני 2022 דלפה הקלטה של ד”ר מתי ברקוביץ ממשרד הבריאות, שבה הוא חשף שמחקר פנימי זיהה תופעות לוואי חמורות, כולל שינויים במחזור הווסת ובעיות פוריות. במקום לחשוף את המידע לציבור, המשרד בחר לצנזר אותו, מתוך חשש מתביעות משפטיות. במקביל, בקשות חופש מידע שהוגשו למשרד הבריאות – כמו בקשה לנתונים על נשים הרות שחוסנו, כולל שיעורי הפלות ולידות מת – נתקלו בהתעלמות, בניגוד לחוק חופש המידע.
גם מחקרים מדאיגים נוספים, כמו זה של Zavadil et al. מצ’כיה (2025), שמצא ירידה של 15-20% בשיעורי ההצלחה בהתעברות בקרב נשים מחוסנות, לא זכו לתגובה רצינית מצד משרד הבריאות. התוצאה? הציבור נשאר בחושך, עם חששות שלא זוכים למענה, ועם תחושה שמי שאמור להגן על בריאותו מעדיף שיקולים משפטיים או פוליטיים על פני שקיפות.
למה זה חשוב לנו?
המקרה הזה, גם אם נדיר, הוא תמרור אזהרה. הוא מראה שחיסונים עשויים לגרום לתופעות לוואי שמשפיעות על הגוף בדרכים לא צפויות – במקרה הזה, על השדיים, ובמקרים אחרים, אולי על פוריות או על תוצאות הריון. אם נשים בישראל מדווחות על שינויים במחזור הווסת, על הפלות, או על קשיים בהתעברות, אבל משרד הבריאות לא חוקר לעומק ולא חושף את הנתונים – איך אפשר לסמוך על ההמלצות שלו?
המקרה הזה מדגיש גם את החשיבות של הקשבה לחששות הציבור. האישה בת 19 הרגישה שחששותיה לא נלקחו ברצינות, וזה הוביל אותה לאבד אמון במערכת הבריאות. בישראל, תחושה דומה מורגשת בקרב רבים שמנסים לדרוש תשובות – בין אם דרך בקשות חופש מידע, הפגנות, או חשיפת של ממצאים. כאשר הציבור נתקל בחומות – בין אם באמצעות התעלמות מבקשות חופש מידע, צווי הרחקה, או דחייה של חששות – התוצאה היא לא רק אובדן אמון, אלא גם סיכון ממשי לבריאות הציבור.
קריאה לשקיפות ולמחקר בישראל
המקרה הזה אולי נדיר, אבל הוא מזכיר לנו שהחששות של הציבור ראויים לתשובות. בישראל, שבה פוריות היא ערך מרכזי והחברה רגישה במיוחד לנושאים הקשורים להריון ולידה, חוסר השקיפות של משרד הבריאות הוא בלתי נסבל. אם יש דיווחים על שינויים במחזור הווסת, על הפלות, או על קשיים בהתעברות – כמו אלה שזוהו בתגובות לפוסטים בפייסבוק או במחקר של ד”ר מתי ברקוביץ – משרד הבריאות חייב לחקור אותם לעומק.
אז מה אפשר לעשות? הנה כמה צעדים שחייבים להתבצע:
- שקיפות מלאה: משרד הבריאות חייב לספק מענה לבקשות חופש מידע, כמו זו שהוגשה על נשים הרות שחוסנו (מס’ 391/24), שמבקשת נתונים על שיעורי הפלות ולידות מת. התעלמות מבקשות כאלה היא לא רק הפרה של חוק חופש המידע, אלא גם פגיעה בזכות הבסיסית של הציבור לדעת.
- מחקר מקיף: יש לערוך מחקר שקוף ומקיף שיבחן את ההשפעה של חיסונים על מערכת הרבייה – כולל שיעורי ההצלחה בהתעברות, תוצאות הריון, ואפילו תופעות נדירות כמו ג’יגנטומסטיה. מחקר כזה צריך לכלול נתונים גולמיים שיהיו זמינים לציבור, כדי להבטיח אמון.
- הקשבה לציבור: במקום להשתיק חששות באמצעות צווי הרחקה או התעלמות, משרד הבריאות צריך לפתוח דיאלוג עם הציבור. שימועים ציבוריים, שבהם נשים וזוגות צעירים יוכלו לשתף את החששות שלהם ולקבל תשובות, יכולים להיות צעד ראשון לשיקום האמון.
- חקירה עצמאית: יש להקים ועדה עצמאית שתחקור את התנהלות משרד הבריאות בטיפול בתופעות לוואי של חיסונים, כולל השפעות על פוריות והריון. הוועדה צריכה לכלול מומחים בלתי תלויים ולבחון האם שיקולים משפטיים או כלכליים השפיעו על ההחלטות של המשרד.
המקרה של “הגדלת השדיים של פייזר” הוא תזכורת לכך שגם תופעות נדירות יכולות להשפיע על חייהן של נשים בצורה דרמטית. בישראל, שבה הציבור דורש תשובות על חששות דומים, הגיע הזמן שמשרד הבריאות יפסיק להסתתר מאחורי חומות ויתחיל להקשיב. שקיפות, מחקר רציני, ודיאלוג פתוח הם הדרך היחידה להבטיח את בריאות הציבור – ולשקם את האמון שכבר נשחק כל כך.
